זה תמיד נראה כמאבק. ביני לבין עצמי. מצד אחד, לא להישאר מאחור, לאמץ טכנולוגיות חדשות, מתודולוגיות מתקדמות ואפילו להוביל חדשות.
מאידך, להיות קשוב לצרכים השוטפים של הארגון, ולבצע גם את ״העבודה השחורה״ של ניהול הידע, לפני ותוך כדי שעפים רחוק.
ברוח זו, קיבלתי החלטה חשובה לשנת 2023:
לכל שעה שאקדיש בהבאת ניהול הידע החדש, אשקיע שעה נוספת בהגנה ואבטחת הידע הקיים, ובעיקר בשימור ידע והבטחת המשכיותו.
שדה שימור הידע אינו חדש עבורי; יותר מ 250 פרויקטים שכאלו במהלך 24 השנים האחרונות. ועדיין הופתעתי לראות עד כמה הוא מוזנח בארגונים רבים. בקרב כמה, אין מתודולוגיה סדורה, מעבר לצורך המוכר בביצוע ״חפיפות״. יש ארגונים שבהם העיסוק הוא באחריות ההדרכה וכחלק מקליטת עובדים חדשים, ושוב גם כאן, נראה שחסרות השיטות המעמיקות שאנו כאנשי ניהול ידע יודעים להציע.
ואם אני מבינה נכון, במירב הארגונים המנהלים אפילו לא מודעים לכך שיש פתרונות ניהול ידע סבירים לטיפול בצרכים אלו.
השורה התחתונה: יותר מידי ארגונים מאבדים יותר מידי ידע כל שנה.
לקראת 2023 לוקחת על עצמי שתי משימות מרכזיות:
להמשיך לתכנן את עתיד ניהול הידע תוך שילוב טכנולוגיות חדשות ומתודולוגיות מתקדמות בשדה ניהול הידע.
ו- להגן על העבר ולהפעיל פרויקטים של שימור ידע רבים ככל הניתן, כדי לצמצם סיכונים עסקיים עתידיים.
אני מאמינה שזו הדרך הטובה ביותר לנצח את המערכה.