שינוי הרגלים אינו דבר פשוט. הדבר נכון ברמה אישית (כמה פעמים התחלתי בחיים דיאטה על אותם 3 ק"ג?), נכון ברמה צוותית/ארגונית (כמה שינויים ניסינו ליישם והם התמוססו להם בדרך?) ונכון ברמה חברתית כוללת (אנחנו משתנים בלי הרף, אך מעט מהשינויים אכן יזומים על ידינו או על ידי מנהיגנו).
רבות כבר נכתב על דרכי הטמע, ובראש וראשונה- שכבר לא קוראים לו כך, וכיום שם התחום העוסק בכך "ניהול שינוי" (Change Management).
אז אחרי שיבשה הדיו על כל מה שנכתב, או שראוי היה שניכתב, יש לנו עדיין מצב, שמאפיין הרבה מצבים וארגונים, ועליו דווקא אמרו פחות:
איך מתמודדים עם TAKE II? איך חוזרים ודוחפים שינוי שהחלנו בו, יתכן בהשקה חגיגית, במאמץ מתוקשר, או בכל דרך אחרת, ועכשיו, חודשים אחרי, בוחנים את הדופק ורואים שממש ממש אנחנו רחוקים מהיעד שלנו.
מצד אחד, לא ניתן להתחיל ללמד הכל מחדש; לא ניתן לנהל את השינוי כאילו לא היינו שם; יש התקדמות.
אך מאידך, ההתקדמות ממש לא מספקת, וברור לנו שעוד דחיפה, במסלול שכבר שרטטנו, ובדרך שבה הובלנו, ממש לא מספקים.
אז מה מומלץ?
לפני הכל, יש להבין שנדרש לחדור מחדש את הסטאטוס-קוו שמגן על האנשים. בעולם של אינסוף נתונים, חידושים, רעיונות וסתם ידע שמסתובב, אנשים וגופים מגנים על עצמם בכך שבונים מסביבם חומת הגנה בלתי נראית שתסנן את כל הרעשים, ותאפשר רק למה שבאמת חשוב לחדור את מעטה הקשב שלנו.
מצב זה היה נכון תמיד, אך בשנים האחרונות עוד יותר, משני כיוונים:
גם, אנו כיום מוצפים יותר, בזכות קצב ההצעות החדשות לפתחנו של מוצרים, שירותים, מידע וידע, בקצב מסחרר ורק הולך וגובר; וגן בזכות הטכנולוגיה האישית, אם מחשב או טלפון חכם, שמאפשרים לנו ביתר קלות, להיות במקום אחר, גם כשמצפים שנקשיב למי שניצב מולנו.
נדרש לשכנע את העומדים מולנו, שהשינוי, שכבר חוו אותו בחלקו, הוא נכון, הוא חשוב, ודחוף ליישמו אתמול, נדרש לשכנע, שמה שכבר יישמנו, אינו בבחינת GOOD ENOUGH ונדרש מאמץ נוסף.
כמובן, שאם אין כך הדבר- אולי מוטב שלא תתחילו. אברהם לינקולן, נשיאה ה- 16 של ארה"ב לימד אותנו, שלא ניתן לשקר כל הזמן, לכל העם בכל דבר. להבנתי, לא ניתן גם לזייף לאורך זמן בלי שיעלו עלינו, ונבזבז את הקרדיט שבזכותו מקשיבים לנו מלכתחילה.
אז אם יש משהו שאכן חשוב דיו, ודחוף דיו, וניתן לשכנע לגביו, מניסיוני, שני אמצעים מועילים:
אמצעי אחד: לדבר על שדרוג וקפיצת מדרגה נוספת, ולא לבטל ולהסביר למה מה שנעשה לא טוב. אם נקטרג, אנשים יתגוננו; ואם אנשים יתגוננו, הם יעסקו בעיקר להסביר למה אנחנו לא צודקים ולמה לא נדרש עוד שינוי.
והאמצעי השני, המרכזי: לאפשר לכל צוות, לכל קבוצה ולכל יחיד (בהתאם לרלוונטיות), לבחור מה השלב הבא בעיניהם. לאפשר להם לברר, איפה כיום הפער המשמעותי ביותר אצלם בין הרצוי למצוי ואיפה הפתרון המוצע יכול לסייע להם. פעמים רבות, יהיה לנם יותר קל להזדהות עם חלקים מסוימים, ועם אחרים פחות. פעמים רבות, יהיה להם יותר קל ליישם מרכיבים מסוימים, ואחרים פחות. חופש הבחירה, טומן בחובו שני יתרונות: גם התאמה טובה יותר לצרכים הספציפיים ולמצב הספציפי של כל אחד ואחד; ולא פחות חשוב, סיכוי להנעה ו- engagement מוצלחים יותר בקרבם, אם הם קובעים, זה שלהם. ואם זה שלהם, יש הרבה ותר סיכוי שימצאו את הדרך להוביל למימוש.
ואם הצלחנו ומימשנו עוד מרכיב, ברבעון הבא כבר יהיה הרבה יותר קל לממש עוד רכיב; ועוד אחד; ועוד אחד.
ניהול הרגלים אכן אינו פשוט, אך הוא בהחלט אפשרי; גם בסיבוב שני.