מה לא נכתב על מצוינות והדרך להגיע אליה? מפורסמים ופחות מפורסמים שיתפו בתובנותיהם, בשמם ובאופן אנונימי:
"מצוינות היא לא מיומנות, אלא גישה" (רלף מרסטו)
"אם אתה לא מעריך מצוינות, לא תוכל להגיע למצוינות"
"אנחנו מה שאנחנו עושים באופן מתמיד; מצוינות, על כן, איננה פעולה, כי אם שגרה" (אריסטוטל)
"מצוינות היא תהליך מתמשך ולא תאונה" (עבדול קאלאם)
"מצוינות היא תוצאה הדרגתית של חתירה מתמדת לעשות טוב יותר" (פאט ריילי).
אפשר להמשיך עוד ועוד בציטוטים, ולהפנות לאינסוף מדפי ספרים שנכתבו, וכנראה עוד ייכתבו, בנושא.
אך ברור, שהרבה מהשיח דן בהנעה הפנימית של האדם, הדוחף אותו קדימה.
ובכל זאת ראינו שיש מקום להנעה חיצונית. טויוטה, בנסחם את תפיסת המצוינות שלהם כארגון הגדירו כלים, המסייעים לעובד ולארגון לפרוח ולטפח מצוינות: העצמת עובדים, עבודת צוות, תמיכת מנהלים ועוד.
המשותף לכל אלו, ולא בכדי הוא הפן התרבותי ארגוני. ואכן, הפן התרבותי הארגוני הוא משמעותי בטיפוח אנשים וארגונים למצוינות.
ולמרות כל האמרות והפתגמים, ולמרות כל הגישות ה"רכות", אני מבקשת להעלות טענה, שבצד כל אלו, לא במקומם, גם אמצעים מנהלתיים "טכניים" יכולים לכוון ארגון למצוינות. ואני מכוונת לכל עולם הסטנדרטים והתקנים. כאשר אתה פועל, עם כל הרצון הטוב, הנכונות והחריצות, אתה מוציא מעצמך הרבה, ומקדם את ווקטור המצוינות, הכי רחוק שאפשר. אך סטנדרטים בכלל ותקנים בפרט, מסייעים לנו לכוון נכון את כיוון הווקטור, כדי שאכן ישאף למצוינות ולא לכיוונים אחרים.
בהקשר זה- תקני CMMI ותקני ISO לניהול הם דוגמאות מצוינות להנעה וכוונה למצוינות. מקצוענים מומחים משותפים מכל העולם, יושבים ומגדירים בכל אחד ואחד מתחומי המומחיות איך מכוונים למצוינות בתחום זה. התקן מגדיר את הכיוון, והארגון ממלא אותו ברוח. ויחד עם הנעה חיצונית והנעה פנימית זו, באמת אפשר להגיע רחוק.
התברכנו, ובימים אלו, מתפרסם תקן ISO לניהול ידע- תקן 30401. מאחלת לנו, אנשי ניהול הידע, כמו גם לקבוצות אחרות שהתברכו בתקנים, שאכן נשכיל שלא להתייחס לתקנים ככלי בירוקרטי, אלא ככלי משמעותי לקידום למצוינות.
ונגיע רחוק...