רבים מכם מכירים בלוג זה תקופה ארוכה. והוא אינו דן בענייני משפחה, אלא מתמקד בפן מקצועי עסקי.
אז למרות הכותרת, אינני סוטה כאן ממנהגי. הרבה מלל נכתב על הורות ומשפחתיות, וקטונתי מלהוסיף.
היתה לי הזדמנות השבוע, לשבת מול קבוצה של ילדים בני שלוש עד שמונה, ולנסות להעביר להם מסר רציני ביותר. באופן מפתיע, לא לקח לי יותר מעשר דקות, ומתוך פתיחה קלילה ביותר, ומהתחברות למשפטים שלהם, הצלחתי להעביר להם את הרעיון שקראתי יום קודם במאמר ל"מבוגרים". אז נכון שלא השתמשתי באותן דוגמאות, ולא התייחסתי לכל המקורות המחקריים המבוססים, אך את הרעיון עצמו הצלחתי להעביר, ויחסית בקלות. והם הבינו, ואולי אפילו הפנימו.
באופן מפתיע עוד יותר, מצאתי שאני מבינה את הרעיון בעצמי טוב יותר, לאחר העברתו לילדים.
וכאן אני חוזרת לעולם המקצועי-עסקי שלנו.
כמה פעמים קרה לכם שדיברתם עם אחרים בשפה מקצועית, והתקשיתם להעביר את המסר?
אני יודעת שלי זה קרה, ולא פעם או פעמיים. לפעמים, כשאתה ממשיך לחשוב בשפה שלך, אתה מתקשה להתנתק ולהעביר את המסר למי שלצידך. אך דווקא כשנדרש המרחק- הצורך להעביר אותו למישהו שכלל לא חלק מעולם התוכן שלנו, יכול להיות לנו לעזר. מרחק זה מסייע לניתוק, ומסייע לאפשרות להיפתח, ולמסגר לגמרי מחדש. השורה התחתונה, פעמים רבות- משמשת לא רק את האחר, אלא גם אותנו, היא נקייה מעכבות, ברורה יותר לציבור, ובאופן מפתיע, יכולה לתת גם לנו תובנות חדשות שלא חשבנו עליהן קודם.
אז פעם הבאה שאתם רוצים לנסח רעיון לקהל יעד רחב, רוצים להבין איזה שהוא נושא מזווית אחרת, או אפילו סתם להעמיק הבנה...חפשו ילדים בסביבה. שבו איתם מתוך תחושת ביטחון עצמי, שתאפשר לכם לשוחח באופן קולח התבוננו בהם תוך כבוד אליהם כשומעים; התחילו לדבר.
והכי חשוב- תקשיבו בעצמכם. תלמדו הרבה. שווה.