קורונה. אם היינו קוראים ספר, או רואים סרט- היינו חושבים שמדובר במדע בדיוני שלא יתממש לעולם. אנו מתקשים להאמין, ובצדק, איך וירוס אחד מצליח לשגע את העולם, ולהשפיע על הכלכלה, ועוד על מדינות שהינן מעצמות.
כמה מחשבות על קורונה וניהול ידע:
ראשית, שיתוף ידע מוקדם יותר, ושקיפות מלאה לגבי המצב, הן בתוך סין, והן מחוצה לה, היו יכולים, לפי דעת מומחים, להקטין את התפרצות הווירוס והפיכתו למגפה.
שנית, שיתוף ידע כעת, חשוב בכמה מעגלים:
שיתוף פנים-ארגוני: שיתוף, הפצה והנגשה של הנחיות פנימיות של גופים כיצד יש לנהוג. לדוגמה בישראל- מרכז רפואי שיבא, משרד החינוך ועוד.
שיתוף הציבור: שיתוף, הפצה והנגשה של תוכן רלוונטי כיצד יש לנהוג. יש לוודא שהתוכן כתוב בדרך פשוטה שהציבור יכול להבין, וכן שהוא מופרד להנחיות קצרות וחד משמעיות, ולידע הסברתי נוסף. גוף מרכזי רלוונטי האמון על מידע זה- משרד הבריאות בכל מדינה.
שיתוף גלובלי עולמי של ידע לא מקצועי הקשור לציבור: כדי להקל על המדינות ולמנוע המצאה מחודשת של הגלגל בכל מדינה מחדש. בגלל רמת הרגישות של המידע- יש לוודא שמתורגם לכל שפה באופן מקומי, ומותאם לצרכים הספציפיים שלה.
ואחרון, אך בהחלט אחד החשובים מכולם - שיתוף גלובלי בין גורמים מקצועיים: הן בחקר פתרונות, והן בבדיקה וטיפול באוכלוסייה נגועה. אופי השיתוף כאן שונה- כי נכון שיכלול גם מידע נרחב, לדוגמה על רעיונות וניסויים תומכים, בין שהצליחו ובין שלא. כי ריבוי, חפיפה, וכיוונים שונים, הם מפתח, פעמים רבות, לפריצת דרך אמתית לפתרון.
הווירוס הוא ממשי, מאיים ומסוכן.
והנה גם כאן, שיתוף ידע מנוהל הוא חלק משמעותי במשוואה.
גאים לקחת חלק כיום, ומקווים שממש במהרה, כבר לא יהיה צורך בכלל. רפואה שלמה.