המאה ה-21 היא מאה של מידע וידע. לפחות חלקה הראשון שאותו אנחנו חווים כעת.
ככל שהטכנולוגיה משתכללת, יותר פעולות נעשות על ידי המכונה- בין חומרה ובין תוכנה.
ואנחנו כבני אדם, נדרשים יותר ויותר לפעולות שאינן רוטיניות אלא מחייבות שיקול דעת וקבלת החלטות.
איך נכון להכין את הדור הבא לעתיד שכזה?
ללמד אותם איך מחפשים, אוספים, מסננים, מעבדים ומשתמשים בידע;
ללמד אותם לשתף ידע ולעבוד בצוותים לסיעור מוחות ופיתוח ידע;
ללמד אותם להגדיר קריטריונים, להפעיל שיקול דעת, ולהבין איך לקבל החלטות על בסיס מידע וידע.
והדרך לכל אלו עוברת דרך בתי הספר והאוניברסיטאות:
הרבה יותר עבודות ופחות מבחנים;
הרבה יותר משימות בצוותים ליצירת שיתופי ידע ושיתופי פעולה;
ובכלל- הקניית מיומנויות חיפוש, שיתוף, שמירה, סינון, עיבוד ולמידה.
אנחנו צריכים שבכל מדינה בעולם ילמדו ניהול נתונים, מידע וידע בבתי הספר כמגמה ייעודית (ואנחנו מאד גאים במדינת ישראל שהיא כנראה הראשונה ללמד מקצוע זה בעולם).
אנחנו צריכים שכל תלמיד, גם אם אינו מתמחה במקצוע, בבית הספר ובאוניברסיטה, יקבל מיומנויות לטיפול בידע האישי והצוותי. בדיוק כמו שמלמדים היום אנגלית או מתמטיקה.
וכדי שזה יתחיל, עלינו לעשות מעשה.
כל מי שמקורב לגורמי חינוך ממשלתיים, ויכול- יקום ויפקח את עיניהם של האחראים ויציע לפעול;
כל מי שמקורב למנהלי בתי ספר ורשתות חינוך- יציע להם להוביל ולהתחיל ללמד מיומנויות אלו;
וכל מי שמכיר מורה- יציע שיעור או הרצאה, אפילו חד פעמיים, המקנים מודעות וכלים ראשוניים בתחום.
כי אם אנחנו רוצים שהעולם ימנף עוד יותר את המידע והידע, מוטלת עלינו, כאנשי ניהול ידע, וכמנהלים בכלל, לעשות מעשה. ויש בידינו את היכולת. צריך להתחיל. כל אחד בצעד קטן.
ואם נפעל אפילו קצת כל אחד- יחד תהיה תנועה גדולה ושינוי גדול, בידינו הדבר.