9/9. 9 בבוקר. כנס ניהול ידע של הפורום הישראלי מתחיל- והפעם באופן וירטואלי.
נחזור חזרה אחורה בזמן. הכנס תוכנן למרץ. לא הייתה בכלל שאלה איפה ננהל אותו- היה ברור שהכנס ייערך באפעל, בדיוק כמו בכל שנה. מעבר למסורת שהפכה את תחושת המקום ל "שלנו", המדשאות ואי הפורמליות הפכו את הכנס כל שנה מחדש, זה עשר שנים, לאירוע של networking וחיבורים. ואם יש מתכון כל כך נהדר, למה להחליף?
ואז באה קורונה. והיינו בטוחים שיהיה אפשר לקיים את הכנס, אך ככל שהתקרב הזמן, התבהרה גודל המגיפה, ונוספו עוד ועוד איסורים. גם חברים ברחבי העולם החלו לבטל ולדחות את הכנסים השנתיים שלהם. וכולנו חיכינו.
ואז הגיע הקיץ, והחברים בהודו, שדחו יחד אתנו את הכנס, החליטו שלא לחכות עוד ולקיים כנס וירטואלי. הוזמנתי להצטרף. שנה קודמת הייתי בהודו בכנס, באולם ומלון מפוארים; השנה הצטרפתי מחדר העבודה. ואז ירד לי האסימון, שגם אנחנו לא צריכים להמשיך לשבת על הגדר, ואין סיבה להניח שבספטמבר יהיה אחרת. שינסנו מותניים וארגנו כנס וירטואלי.
להגיד שלא היו חששות? היו. זכרנו בעבר כאשר ארגנו הרצאות וירטואליות, עד כמה קשה היה לחבר את האנשים לשעתיים. ועכשיו יום שלם? ובלי המפגשים? ובלי המדשאות?
אין ברירה. יהיה כנס לא מוצלח, אך עדיף מאשר בכלל לא.
התלבטנו לגבי הפסקות. לכאורה, כל אחד יכול לצאת ולהיכנס מתי שרוצה וכל הפסקה היא עילה לעזיבה. החלטנו לרווח. הרבה הפסקות.
אקפוץ חזרה לסוף הסיפור.
9/9. כנס ניהול הידע ה 11 של פורום ניהול הידע בישראל, היה כנראה אחד הכנסים הטובים, אם לא הטוב יותר של הפורום מאז הקמתו. לפחות לפי המשובים, הפרגונים, המחמאות והתודות אחרי.
היה שיתוף ידע בהרצאות יותר מתמיד; אנשים דיברו תוך כדי בצ'אט, ובסוף גם שאלו שאלות בקול, והוסיפו משובים כתובים.
ובסוף הכנס, אנשים ביקשו שלא נסגור את ה ZOOM כדי שיוכלו להמשיך לפטפט יחד.
חלק מהאנשים, כך אני מניחה, עבד תוך כדי, אך המשיך להקשיב. הגענו להשתתפות שיא, כנראה כפליים מכל שנה אחרת.
מה ניתן ללמוד מכאן? מהו עתיד הכנסים?
שוב, גם כאן, ערערה המגיפה את הנחות היסוד שלנו, שעליהן השתתנו את ההצהרות על "כנס שנתי- רק פנים אל פנים; רק במקום בו יש מפגש פיזי ומום לפטפט על דא והא."
אך צריך לבצע למידה חכמה ולא להגיע למסקנות גורפות.
לכנסים וירטואליים יש מספר יתרונות, וראוי לשקול אותם גם כפתרון עתידי קבוע המהווה חלק מניהול הידע העתידי.
היתרון הראשון הינו כמובן העלות, המשפיע גם על כמות המשתתפים;
היתרון השני הוא חיבור של אנשים גם לחלק מהזמן, מה שהיה נמנע אם היו צריכים לבוא ליום שלם.
יתרון נוסף הוא הגמישות. השתתפתי השנה בכנסים וירטואליים במקומות שונים בעולם. ברוסיה למשל פגשתי אנשים מיפן, איראן, הודו, אוסטרליה ובריטניה. לא בטוחה שזה היה מתאפשר בנסיבות אחרות.
אך צריך לוודא, כדי שכנס יצליח באופן וירטואלי, שיש בסיס מספק של אמון. ערוצי השיתוף פנים אל פנים הם המאפשרים יצירת הקשר וחיזוקו מלכתחילה. ואם הוא כבר קיים, אז ניתן לחזקו גם בקשרים וירטואליים, ולהיפגש פיזית הרבה פחות.
במילה אחת: עולם עתידי היברידי. גם וגם. במינון נכון ומותאם.
ועד אז- שימו מסכה, ושתפו ידע, בכל דרך שאפשר.
אני הולכת לישון היום מרוצה.