עשרים וכמה שנים שבעולם מסתובב מקצוע חדש המכונה "ניהול ידע".
ועדיין, עשרים שנה אחרי, לא כולם מכירים את המונח, ואפילו אלו המכירים אותו, לא תמיד מסכימים על תוכנו, ובוודאי על הגדרתו.
אני משתתפת בימים אלו בשיחות בינלאומיות במטרה להגדיר תקן לניהול ידע בארגונים.
במהלך שיחות אלו, נערך דיון לגבי מהות סוגי הידע השונים:
האם נכון לבחנם בראי של ידע סמוי (tacit knowledge) אל מול ידע גלוי (explicit knowledge)?
האם נכון לבחנם בראי של ידע שתועד (codified knowledge) אל מול ידע שטרם תועד ונמצא בראשם של האנשים (un-codified knowledge)?
האם נכון להבדיל בין ידע שתועד כטקסט (documented knowledge) לכזה המתועד באמצעים אחרים (recorded knowledge) ?
והאם נכון לדבר על explicit knowledge (כהצעתו של Nonaka) או על articulated knowledge (כהצעתו של Hedlund)?
האם עדיף ה tacit knowledge (כהצעתו של Nonaka) או ה implicit knowledge (כהצעתו של Polanyi)?
ישבנו בחדר, מבחר מומחים ממדינות שונות בעולם, כאשר השפות השונות משמשות גם הן, בחלק מהמקרים, להבנות שונות של אותם מונחים; וכל אחד מגיע עם משנה סדורה משלו, שלאו דווקא אחידה לזו של משנהו.
ופתאום ירדה בנו ההכרה. אין פה זוגות שצריך לבחור ביניהם; אין פה שניים שהם החשובים להבנת ולהסבר מהות ניהול הידע. כל המונחים נכונים, כולם רלוונטיים. וכולם יושבים על רצף אחד משותף: רצף הידע.
רצף הידע יכול להתחיל בידע שלא קיים, דרך ידע שקיים וסמוי ואנו לא מודעים לו (חלונות ג'וארי); הוא ממשיך לידע שאנו לא יודעים או מתקשים להביע אותו בעזרת מילים או סמלים (איך מנגנים בפסנתר או רוכבים על אופניים); וכו. עד אותו ידע, מוגדר היטב, אולי אפילו מוגדר כל כך ברור שהוא מתורגם ל"חוק עסקי" שממומש על ידי תוכנה או רובוט אחר (מתי להוריד או להעלות מחירים בהתאם למחיר המשתנה שאנשים יהיו מוכנים לשלם עבור שירות או מוצר).
וניהול ידע עוסק בדבר מרכזי: בהזזת הידע על הרצף הזה, קדימה ואחרה, בהתאם לצורך ולהקשר הארגוני:
פיתוח ידע חדש שאינו קיים כלל- חדשנות;
פיתוח ידע שהחל מתהווה ולמידתו לטובת העתיד- הפקת לקחים;
תיעוד ידע של מומחה שהיה בראשו, תיעודו והבנייתו- שימור ידע מומחים; וכו'.
כל אחד מאלו, מעביר את הידע על אותו הרצף של קו הידע- מושך אותו קדימה למקום מוגדר, ברור ומשותף יותר.
ומה עם הכיוון ההפוך? האם גם זה ניהול ידע?
בוודאי שכן. כל פעם שמישהו מספר לי משהו, מלמד אותי ומעביר אלי את הידע שלו, הידע לא נשאר על אותו הרצף. ההבנה של הידע וההטמעה שלו בדרכי הפעולה החדשות שלי (internalization) מייצרות ידע חדש, הבנה חדשה, שאולי סמויה, אולי לא מתועדת, ובוודאי מאפשרת למידה ושיתוף חדשים.
אין צורך לייצר קטגוריות מובחנות בין הידע הסמוי לגלוי למשותף למובנה. יש לטייל על הרצף.
ואולי גם כאן, כמו במקומות אחרים, לעיתים המסע מהנה, מלמד וחשוב לא פחות מההגעה ליעד.