כמנהלת אני לא אוהבת הפתעות. קורה שאנחנו לא מגיעים לתוצאה מיטבית; קורה שאדם שנמצאים עימו בקשר לא מרוצים מהאינטראקציה; קורה שילדינו לא שבעי רצון מבקשותינו ודרישותינו מהם. אך נודה על האמת, זה חלק ממשחק החיים. חלק מחינוך ילדים, חלק מסיכונים שאנחנו לוקחים, חלק ממשא ומתן עם הסובבים אותנו.
ולכן, לרוב, גם כאשר אלו קורים, אנחנו לא מופתעים.
הפתעות זה נחמד כאשר המשפחה, החברים או העובדים מגיעים עם מחווה רגשית. מסיבה שלא ציפינו לה, מילה טובה מלקוח, או סתם חיוך קטן שמפיג את המתח.
אך בהקשר המקצועי העסקי והארגוני, הפתעות לא אמורות להתרחש. המהלכים שלנו אמורים להיות מתוכננים, והתוצאות בהתאם. מותר לקחת סיכונים, ובין אם הצלחנו או לא, אנחנו לא אמורים להיות מופתעים מידי, כי זה חלק מניהול הסיכון. כאשר אנחנו מופתעים, סימן שלא פעלנו נכון. סימן שלא לקחנו בחשבון משהו שהיינו אמורים לחשוב עליו. הפתעה, היא הכלי המשמעותי ביותר ל...למידה.
ההפתעה עוזרת לנו בתהליך הלמידה בשני שלבים:
ראשית, הפתעה מהווה סימן שכדאי לשקול למידה. אם הופתענו ממשהו, סימן שיש פה פוטנציאל ללמוד משהו חדש. אם לא הופתענו, אנו יכולים להשקיע הרבה בניסיונות למידה, ולא יהיה מה ללמוד, כי הכל עשינו כפי שתכננו. רבים מדברים על למידה מהצלחות. דווקא בהצלחות, עניין ההפתעה עוד יותר משמעותי. כאשר נכשלים, יש יותר סיכוי שזה נבע ממשהו לא מתוכנן, ולכן יש מה ללמוד. כאשר מופתעים, אנחנו מאד שבעי רצון, אך אם פעלנו כמו שפועלים תמיד, אין כאן כנראה משהו משמעותי שאפשר ללמוד ממנו. אם עשינו הפעם משהו שונה, וזה מה שגרם להצלחה, יש בהחלט מה להבין, מה לנתח, ומה למסד כדרך פעולה שיטתית לעתיד. ולכן ההפתעה חשובה, כדי לדעת אם יש פה פוטנציאל לפיתוח ידע חדש ולמידה.
באותה מידה, הפתעה מסייעת לנו תוך כדי תהליך הלמידה. כאשר אנו מתחקרים אירוע או פעילות, אנו מוצפים במידע וידע. העולם אינסופי, כמות הפעולות ותיאורי המצב הקשורים בכל דבר המתרחש, אף היא אינסופית. ושוב, ההפתעה היא שנחלצת לעזרתנו. מיקוד בפעולות, בהקשרים ובמצבים שהפתיעו אותנו, היא המפתח ללמידה. ברירת עובדות אלו, תוך התעלמות מהאחרות, היא המאפשרת לנו באופן מהיר (יעיל) ומקדם (מועיל) את תהליך הלמידה.
אז נכון שבנושאים שאינם קשורים במחוות רגשיות, כדאי לתכנן ולא להיות מופתעים.
אך אם אנחנו מופתעים- זה הזמן לעצור, לחשוב וללמוד.
כדאי.