כבר יצא לי לערוך כמה פעמים הצבעה בהרצאה, על הרעיון של שימוש בטפסים. הסטטיסטיקות ברורות: מי אוהב טפסים? אף לא אחד...
ובכל זאת, אנו מתעקשים שוב ושוב להחזיר אותם לסדר היום ולהציע לעשות בהם שימוש.
למה? אי אפשר לוותר עליהם וזהו, במקום להילחם על דעת קהל?
אם נבחן את הנושא מהסתכלות קרובה ומדויקת, אולי נוכל לראות מעבר לתחושות הראשוניות:
ישנם ארבעה מונחים היושבים על רצף משותף: טפסים, תבניות, דפוסים ועקרונות מנחים. ובאנגלית בהתאמה- Forms, Templates, Patterns and Principles. אני יודעת שכשאני מסתכלת על ארבעת אלו, אני לא יכולה להצהיר שלא ערבבתי בין המונחים, או לפחות בין אלו היושבים קרוב על הרצף...
נתחיל מהסוף: כל אחד מארבעת מונחים אלו, עוזר לנו לסדר את הידע שבראש שלנו. הם כמו מגירות בארון. ומגירות זה לא דבר רע, בוודאי למי מחפש משהו, ואפילו לזה שצריך לסדר ומתלבט איפה.
טפסים הם המובנים ביותר. הם מוגדרים היטב, ומאפשרים לנו גמישות מועטה. בחלק מהמקרים אפילו מוצגות לנו אפשרויות בחירה. למה אנחנו שונאים את זה? בדיוק משום כך. שהכל סגור. מאידך- זה מצריך מינימום חשיבה וזו צריכה להיות מבחינתנו נקודת מחשבה חיובית (על טפסים חכמים מוכווני חשיבה תוצאתית...בפעם אחרת)..
אחרי הטפסים מגיעות התבניות. אם צריך לתאר את כל התורה על רגל אחת- תבניות הם ראשי פרקים / כותרות למסמך שאנו כותבים, או לדף שאנו משרטטים. רמת הגמישות בשימוש בהם משתנה מכלי לכלי ומצורל צורך (ב WIKI למשל יש תבניות לערכים המתארים מדינות, אולם בהחלט מותר להשמיט ראש פרק ולהחליט להוסיף אחד חדש). תבנית טובה היא מחד טובה דיה כדי להתאים למקרים וצרכים רבים (בשפה המקצועית: מוכללת); ומאידך, תבנית טובה, מדויקת ומכוונת היטב את הכותב, כי עודף הכללה יכול להשאיר אותנו בטעות ללא שום הכוונה כלל...
הדפוסים הם כבר רמה מופשטת יותר. ניתן להציגם כחוקים המגדירים את החזרתיות השיטתית. נשתמש במינוח "דפוס חשיבה" כדי לתאר קיום דרך חשיבה קבועה למקרים משתנים. זיהוי וניתוח דפוסי חשיבה יכולה להוביל לתבנית מוגדרת היטב, יכולה להוביל להנחיות לכתיבה (גם ללא תבנית כלל), אך יכולה להסתכם גם בשרטוט או הסבר של תופעה. בעולם המחשוב ישנה תורה שלמה העוסקת בדפוסי תכנון ועיצוב מערכות (Design Patterns). תורה זו עוסקת במענים ברי שימוש חוזר לבעיות חוזרות בהקשר מסוים. אך אל תתבלבלו- דפוסים אלו אינם קוד שניתן להעתיקו, אלא בבחינת מלל והכוונות כפי שתיארנו לעיל.
אחרונים ברצף זה הם העקרונות המנחים. אנו רגילים לפגוש אותם באסטרטגיות, אך מקומם יכול להיות חשוב גם בהתייחסות לתורות הפעלה וליישום טוב של תהליכים. הם מהווים את הצד המשלים לתהליכים. בעוד התהליך הינו מפורש ומדויק לביצוע, הרי שהעיקרון הינו בבחינת "דרך התנהלות מיטבית". דרך זו יכולה להיות זו הרוח החיה של האסטרטגיה המלווה את תכנית העבודה המעשית, או קווים לפעולה לצד הוראות של תורת הפעלה. מימוש העקרונות מבטיח שמשהו שלא רק מיושם טכנית נכון, אלא גם ב"רוחו". העקרונות המנחים הם התמרורים שלנו. יתכן והם סובלים מדעת קהל לא חיובית דיה, כי קשים למדידה, אך, עם יד על הלב, הם קריטיים להפוך רעיון להצלחה.
בסוף היום- הטפסים, התבניות, הדפוסים והעקרונות הם לא רק חלק בסידור המגירות בבית וארגון הידע בארגון. הם מהווים עמוד שדרה מרכזי שגם מקל על המימוש וגם, בו זמנית, מבטיח שהוא מבוצע בדרך הכי טובה שאפשר.
אז איך אפשר שלא לאהוב ולרצות אותם?