כבר יותר מ- 25 שנה שאנחנו מריצים תוכניות ניהול ידע, לעיתים יותר בהצלחה, לעיתים פחות.
אנחנו חושבים שכבר גיבשנו תפיסות, עקרונות מסדרים ושאפילו יש לנו סט של מתודולוגיות ופרקטיקות כדי לממש תוכניות אלו ולשפר את ביצועי הארגון.
אז למה ניהול ידע רדיקלי? מה עוד חסר במשוואה הקיימת? מה מוצעֿ?
היום בקורס מתודולוגיות מתקדמות לניהול ידע של KMGN האירה את עינינו סטפני ברנס לגבי שיטה שהיא פיתחה המכונה- ניהול ידע רדיקלי.
בניהול ידע רדיקלי אנחנו לא זונחים את השיטות השונות שפיתחנו; אנו מוסיפים עליהם. אנחנו מייצרים מרחב לשקף, לבצע חזרות איטרטיביות, להתנסות ולגלות קשרים חדשים דרך יצירתיות, ובאופן יותר ספציפי לשלב התערבויות מבוססות אמנות בתהליכי ופעילויות ניהול הידע.
למה?
כי בעידן של תנודתיות, אי ודאות, מורכבות ורב משמעות, אנחנו לא יכולים להסתפק עוד בכלי ניהול הידע המסורתיים שהכרנו;
וגם, כי בעידן של גלובליזציה, רובוטיקה ובינה מלאכותית, אנחנו צריכים יצירתיות כדי לבדל את עצמנו אל מול אנשים אחרים ואל מול המכונות.
איך מיישמים ניהול ידע רדיקלי?
על ידי שילוב פעילויות קטנות של יצירתיות בהתנהלות הארגונית הכוללת;
על ידי עידוד אנשים להיות יותר יצירתיים ברמה אישית וצוותית;
על ידי הקמת סטודיו, עדיף סטודיו אמנותי (ציור למשל), מקום בו אנשים יכולים להתנסות ולהרגיש חופשיים להיות יצירתיים.
על ידי התעמלות, משחק ופיתוח סקרנות.
ועל ידי עוד 1,000 ויותר פתרונות מחוץ לקופסה על איך לכוון מחדש את האנרגיה שלנו, לשחרר מתחים, לשפר מיקוד, חוסן ויכולתנו לפתור בעיות דרך יצירתיות.
נסו ושתפו :)