תמיד לא הרגשתי נוח במשחקי תפקידים. אני זוכרת את הפעם הראשונה שעמית שליווה את הקמת החברה שלי ושימש אף כלקוח ראשון (כן- תודה דדי), קרא לי למשרדו ואמר: "עכשיו נעשה סימולציה למכירה. אני אהיה קונה פוטנציאלי, ואת תנסי למכור לי מוצר לניהול לקחים". זעתי באי נוחות בכיסא. אני יודעת להסתדר בפגישות מכירה; אני יודעת לפתוח בשיחה, ועל פי רוב, לא קשה לי בניהול שיחות כאלו. ועם זאת, היה לי קשה מעין כמוהו לשחק .. את עצמי.
מקרים דומים לא חזרו בהמשך. תמיד דאגתי שלא להיכנס למקרים של "חזרות" חיות, וכאשר רעיונות כאלו עלו על הפרק, שחסרתי את תחושת אי הנוחות בראשי, והדפתי אותם לפני שהתממשו.
תמיד אנחנו אומרים שאדם יודע הכי טוב מה הוא צריך. תמיד אנו מספרים עד כמה חשוב להתייעץ בצרכנים כדי להגדיר נכון דרישות לכל תוכן, שירות או מוצר. ואני מסכימה עם אמירה זו, אך רוצה להוסיף לה רעיון נלווה. לפעמים, דווקא מישהו חיצוני, זר (ואני לא מדברת על הספק שיושב מצדו השני של אותו מתרס) יכול להוסיף לנו נדבך נוסף של הבנת הצרכים. דווקא- הפוך על הפוך, מישהו שאינו חלק מהתמונה, היודע להבין אותה מבחוץ, יכול לנתח צרכים ולהציע רעיונות פחות שגרתיים, המשלימים את הבקשות של המשתמש עצמו.
ולמה שכך יהיו הדברים?
ראשית, כנראה קל לבצע משחק תפקידים כאשר אתה משוחרר מהמקרה, ובאמת יכול להתייחס לזה יותר כמשחק ופחות כתפקיד;
שנית, ניתוח הצרכים במקרה של משחק תפקידים יהיה ניטרלי, ללא הטיות של מקובלות, הפרעה של צווארי בקבוק, אמתיים או סתם כאלו המפריעים בדרך, ותוך השקפה מן הצד.
ושלישית, אדם הבא מבחוץ ומבצע משחק תפקידים, מביא איתו עולמות תוכן שלמים נוספים, אותם הוא יכול להשליך על משחק התפקידים אותו הוא מבצע. בהשלכות אלו, הוא מפעיל, בשפה המקצועית שלנו "קשרים חלשים", וכפי שלמדנו מזמן, יש עוצמה בקשרים החלשים שאינה קיימת בקשרים החזקים הרגילים.
השלכות אלו, מאפשרות יצירתיות של רעיונות, והן שיוצרות, על גבי הפתיחות והמשחק, ועל גבי הניטרליות וההשקפה מן הצד, את הרמה השלישית של קפיצת הדרך לחדשנות.
חדשנות היא קשה. יש דרכים להקל עליה. וכנראה שמשחק תפקידים היא עוד אחת מדרכים אלו