אנחנו טובעים כל יום מחדש בים של מידע וידע. האינטרנט בשילוב מנועי החיפוש שהפכו את כל העולם לכפר גלובלי קטן, הביאו הרבה טוב, ועם זאת, לעיתים תחושה של הצפה. קצת יותר מידי מידע וידע מגיעים אלינו.
ומאז שאנו עתירי ערוצים דיגיטליים, כל ה"טוב" הזה שמגיע לפתחנו רק הולך וגובר. פרסומות במייל, הודעות אינסופיות במסרונים; ברברת ברשת.
על רקע כל אלו, היה ניתן לצפות מאיתנו שנכעס על כל מידע עודף, ונקטר על מה שלא נותן לנו ערך פונקציונאלי. הדבר נכון כמעט תמיד, ובכל זאת, כל פעם שאני מקבלת הודעה מפנגו: "מנוי יקר! פקח בדק את רכבך, אבל מה שזה משנה? חנית עם פנגו", אני מגניבה חיוך ושמחה. מעטים פרטי המידע בכלל שגורמים לי לחייך, על אחת כמה וכמה, אלט הנראים לכאורה מיותרים. והרי- אני יודעת שיש לי פנגו, ואני יודעת שהדלקתי אותו, ואין לי שום דבר מעשי לעשות לגבי המידע החדש שנפל בחלקי. ועם זאת- אני שמחה J
הרעיון העומד מאחורי ההודעה מבריק: engagement של הלקוח למוצר. הידיעה גורמת לי להיות מרוצה על כך שאני עושה שימוש במוצר, ומחזקת את הקשר שלי אליו עוד יותר. היא מגדילה את הסיכוי שאעשה שימוש במוצר גם בעתיד.
הוספת מידע וידע לטובת engagement אינו מצטמצם לפנגו ולתרגילים שיווקיים. בתהליכי הפקת לקחים, נלמדים לקחים חדשים. ניסוחם של אלו באופן מיטבי, על מנת שייעשה בהם שימוש מועיל לארגון, אינו עניין של מה בכך.
ללקח טוב שלושה חלקים:
מה לעשות (WHAT); מתי ובאיזה הקשר (WHEN) ולמה (WHY).
לדוגמא- בפרויקט בו עושים שימוש חוזר במרכיבים של מוצרים/שירותים אחרים, יש להקצות זמן ומשאבים לסטנדרטיזציה ולשילוב של אלו, שכן כמעט תמיד, הם לא יתאימו אחד לאחד לשימוש, למרות שלכאורה נראה שכן.
החלק הראשון שהוצג כאן הינו ההקשר (מתחיל במילים בפרויקט...), לאחריו ההמלצה מה לעשות (יש להקצות זמן ומשאבים...), ובסוף הרציונאל- למה המלצה זו קיימת (שכן כמעט תמיד...).
יש שישאלו, מה עניין סיפור הפנגו לסיפור הלקח ודרך ניסוחו.
ובכן, מדובר באותו עיקרון: ההצדקה, הרציונאל, ההסבר למה הלקח נדרש, לכאורה מיותר.
בניסוח לקחים, אנו מנסים להיות תמציתיים. להימנע ממילים ומשפטים מיותרים. אך דווקא ההצדקה- היא העוגן שמטרתו, בדיוק כמו מטרת ההודעה בפנגו, לייצר את ה- engagement. מטרתו לגרום למי שקורא את הלקח, לא להמשיך הלאה, ולהתייחס ללקח כמובן מאליו, אלא- לעצור.
עצירה זו יכולה לבוא, בין מניסוח חיובי (למה הלקח המוצע חשוב ונכון), ובים מניסוח שלילי (מחיר אי העשייה). כך או כך- הם לכאורה מיותרים, ולא מוסיפים מידע, אך הם הכי חשובים בעולם. הם העוגן המקשר את האדם הקורא למה שנכתב, ומאפשר הפניית קשב אמיתי, המאפשר ללקח עצמו להיקלט ולהיות מופנם. engagement, פשוטו כמשמעו.
וזו כמובן לא דוגמא יחיד, אך המסר ברור. יש מידע וידע שלכאורה אינם מועילים ובעידן של הצפה, כדאי לנסות להימנע, אך לא תמיד. כדאי ונדרש להשקיע ב engagement של האדם שמולנו שאות אנו רוצים לקרב, תהיה הסיבה אשר תהיה. ומילים נוספות בהקשר זה, בהחלט מוסיפות.
זאת, כל עוד אנו לא מגזימים.