אנחנו מנהלים ידע כבר 20 שנה ויותר. כבר יודעים איך לעשות זאת, מכירים את האתגרים, המהמורות, וגם את ההצלחות.
ובכל זאת, 20 שנה ויותר, נושא כל כך חשוב, והוא מתקדם, אך הרבה יותר לאט משהיינו מצפים. הרי אם נשאל מנכ"לים בארגונים מה הדבר החשוב ביותר התורם להצלחתם, הרבה מהם יגידו שאלו האנשים שלהם. ורבים מהם לא יחשבו על הידיים שבהם ניחנו אנשים אלו, היודעים לבצע עבודה, וגם לא על רגליהם או על כל איבר פיזי אחר, אלא ביקר על ראשם. על יכולתם לחשוב, לקבל החלטות, לעשות שימוש נבון בידע שלהם.
ואף על פי כן- אנחנו תקועים. ניהול ידע היא פונקציה תומכת, אך ברוב הארגונים היא משנית ביותר.
ישבתי שבוע שעבר לשיחה עם עמית, אחד מחלוצי ניהול הידע בעולם- Dr. Ron Young. רון מרבה לדבר על נכסי ידע. על הצורך לזהות אותם; למדוד את מצבם, לטפל בהם, וחוזר חלילה.
וזה כל כך נכון. אנחנו אמנם יודעים לנהל כל מיני סוגי ידע בארגון, אך עם יד על הלב עוסקים בעיקר בייעול תהליכים וחיסכון במשאבים, ופחות ביצירת ערך מניב חדש לארגון על בסיס ידע.
ראוי לתת חשיבות מיוחדת לידע שיכול להניב את הערך המשמעותי לארגון. ראוי לדבר יותר עם המנהלים הבכירים, ולזהות את תחומי הידע שיוכלו לסייע ליצירת הערך העתידי, בהתאם לאסטרטגיה הארגונית. תחומים אלו, שיכולים להניב ערך- נכנה בשם מכובד: "נכסי ידע".
נבחן נכסים אלו- האם יש ידע שחסר וכדאי להרכיש? האם הידע קיים אך בראשם של האנשים ונכון לתעדו? האם נדרש לארגנו? לשתפו? לפתחו?
נשאל- מה המהלכים הנדרשים כדי להניב ערך מוסף לארגון?
יחס מיוחד לנכסי הידע, יכול להוות את הבסיס לשינוי. עצם השיח על נכסי ידע ולא על ידע בלבד, הוא בעל משמעות בדרך בה רואים אותו בארגון. אך השינוי המשמעותי עוד יותר, כך נראה, יתרחש, אם אכן נתחיל לעזור לייצר את הערך המניב, ובנושאים החשובים ביותר.
המלאכה מרובה. כדאי שנתחיל.