כשאומרים AGILE אומרים כמה דברים: פתרון מהיר, שהלקוח יהיה שבע רצון, ותוך שיתופיות גבוהה.
אם מסתכלים על רשימת תכונות אלו- הרי רצינו אותן תמיד, גם לפני שתפיסת ה AGILE הפכה לטרנד, אז מה בעצם חדש פה? מה אנחנו מציעים שיכול לבצע שינוי משמעותי בקצב הבאת הפתרונות, ברמת שביעות רצון הלקוח ולמה השיתופיות קשורה ישירות לשני אלו?
שורשי התפיסה המקובלת כל כך היום, החלו להתפתח ב 2001, בעולם פיתוח התוכנה. עולם זה שחווה השקעות גדולות, ועם זאת כמעט תמיד איחורים בלו"ז, עלויות גבוהות מהצפוי, ואי התאמות בין חלומו של הלקוח למציאות, נדרש ניעור. ותפיסת ה- AGILE הציעה מענה.
עיקריה של התפיסה מתאימים לכל פרויקט, ולא רק לפרויקטי מחשוב. יישום שלהם יכול בהחלט להיות רלוונטי לעולם ניהול הידע, הסובל גם הוא, מסיבות אחרות, מפרויקטים שלוקח זמן עד שמניבים תוצאות ותועלת, ובדרך, מהרבה לקוחות מתעייפים.
כמעט 20 שנה אחרי פיתוח התפיסה, וכמובן שיש יותר מדרך אחת לתאר את יישומה.
ובכל זאת, הנה עיקריה:
הכי הכי הכי חשוב- שהלקוח מולך יהיה מרוצה.
מה יגרום לו להיות מרוצה?
ערך, הנותן מענה לבעיה שעכשיו כואבת לו ואולי אפילו יותר, ביחס לשאר הבעיות אותן חווה;
מענה מהיר, בלי לחכות תקופה ארוכה עד שיחייך.
עד כאן- טריוויאלי. שאלת מיליון הדולר היא איך?
וכאן מוצעות שיטות עבודה המסייעות לנו לייצר את שביעות הרצון והמהירות:
מסתכלים על האדם שמאחורי הלקוח; מה חשוב לו; מה יסייע לו. לא מפסיקים לחשוב ארגון, אך משלבים את המי עם המה.
שואלים בכל רגע נתון, מה הדבר הכי קטן שהכי יעזור כרגע. היות וקטן- מגיעים לתוצאה מהר. לעיתים, במקביל לפיתוח מענה טכנולוגי, נותנים כבר מענה בסיסי, אולי אפילו "ידני" המספק את התוכן ללא היופי, עד שיהיה פתרון מתוחכם.
מפרקים בקשות קטנות למרכיביהם, ומטפלים כל פעם רק בחלק.
לא מתרגשים מבקשות שינוי; גם לא בשלב מתקדם. היות ומדובר בנתחים קטנים, הרי שהלקוחות פחות משנים את דעתם. ואפילו עם כן, היות וכל הנתח קטן מלכתחילה, אפילו אם חוזרים לראשיתו, לא הפסדנו הרבה.
במקום לדבר עם כל בעל תפקיד בנפרד, משתדלים לדבר ביחד. (כמעט) כל יום. החיבור מקטין קצרים, ומאפשר לראות תמונה כוללת יותר ולחוות פחות בעיות שנובעות מהאינטגרציה.
ממחישים; מציירים ומשרטטים את תמונת הפתרון. זו הזדמנות להערכה האם זה אכן הדבר הרצוי; מנסים לבנות פתרון חלקי. מתנסים. ושוב מרגישים.
מעירים. מבקשים משוב, משפרים. וחוזר חלילה.
ואפשר לדבר על עוד כלים ושיטות איך לתת ללקוח יותר.
אך בעיניי- יש כלי אחד, שהוא המשמעותי ביותר:
חושבים על פשטות, ועל מה שהכי חשוב, ולגבי כל השאר- לומדים להציע פחות. בכל פעם מחדש, לא שואלים רק מה כן ייכלל, אלא גם מה לא ייכלל; מוותרים על דברים אמתיים.
פחות. זה המפתח. וכשמצליחים להפנים את הרעיון, להאמין בו, ולהטמיע אותו בשטח- מצליחים לעבוד AGILE ולהגיע הרבה יותר רחוק.
לסיכום: זה לא- The More the Merrier. זה- More is Less and Less is More.