המונח "ניהול סיכונים" הינו מונח מוכר מעולם הניהול. הוא משרת בעיקר לשלושה שימושים:
מטרה אחת- בדיקת היתכנות, ישימות, כדאיות ודרכי התמודדות בסביבות חדשנות בעלות סיכון גבוה;
מטרה שניה- זיהוי סיכונים אפשריים בניהול פרויקטים שוטפים, בכדי למנוע את היווצרותם, או לפחות להקטין את הנזק הנובע מהם בעת התממשותם;
ומטרה שלישית- זיהוי בעיות פוטנציאליות בניהול תהליכי עבודה ארגוניים, ויישום שינויים תהליכיים בארגון, כדי למנוע בעיות אלו.
קיימות מתודות רבות בתורת ניהול הסיכונים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות. הם עוסקים במרכיבים השונים של ניהול המסמכים, ובעיקר בהערכת הסיכונים (עד כמה כדאי לנו לחשוש מפניהם ולטפל בהם).
בעולמות תוכן ספציפיים, כמו עולם הסיכונים הפיננסיים, יש כלים המסייעים לאיתור סיכונים, אולם, מעטים הכלים, המסייעים באיתור סיכונים כללי, לסביבות חדשנות, ניהול פרוייקטים, ואפילו לעולם התהליכי.
האיתור מתבסס, על פי רוב, על התבוננות כוללת על הסביבה ותנאיה.
מה בכל זאת עושים מעבר לכך, כדי לאתר סיכונים?
יש המפעילים מתודת דיון "כאבי בטן", דיון בו נותנים דרור לאינטואיציות ומנסים להציף כאבי בטן אפשריים. אינטואיציה היא אכן כלי חשוב שאין לזלזל בו, אך כארגון, לא היינו רוצים, כפי הנראה, להסתמך רק עליו ככלי יחיד. בל נשכח, שאנו מבקשים לנהל את הסיכונים, דווקא במקומות בהם פוטנציאל הנזק הינו משמעותי: כספי, תדמיתי ואפילו חיי אדם.
שיטה אחרת, שניתן לעשות בה שימוש היא דיון "פרה-מורטם". פוסט-מורטם בפירושו המילולי הינו "לאחר פטירה" והמונח מתבסס על ניתוחי פוסט-מורטם אותם מבצעים פתלוגים לאחר פטירת אנשים, בכדי להבין את סיבת המוות. בדרך ההשאלה, דיוני פוסט-מורטם הם דיונים לניתוח אירוע או פעילות לאחר התרחשותם, לטובת הפקת לקחים. ומכאן, הגיעו דיוני פרה-מורטם, במרכזם שאלה בסיסית: אם היינו כעת לאחר האירוע או הפעילות, ואלו היו נכשלים, כיצד היינו מנסים להסביר כישלון זה? המענים העולים מהווים המלצות (הפוך על הפוך) לדרך ההתנהלות המתאימה, כדי שנוכל להימנע מהגעה למצבים המשוערים.
BAR הינו כלי מובנה יותר, המתבסס על תפיסת ה"פרה-מורטם" שמטרתו אף היא, איתור סיכונים והמלצות על דרך התנהלות עד לפני קיום האירוע או הפעילות (ומכאן קל להבין את שמו המלא- Before Action Review). ב BAR אנו מנתחים בשלב ראשון באופן מובנה את הציפיות: הציפיות הנגזרות ממטרות הפעילות, הציפיות הנגזרות מהרצון לא לקלקל את הקיים, הציפיות הנגזרות מהרצון בכלל להצליח להשלים את המשימה, ועוד. אל מול כל אחד מאלו, אנו שואלים את השאלה- "מה יכול שלא להצליח", ומכאן הדרך לרשימת סיכונים אפשרית, פשוטה וסדורה. אנו מוסיפים לרשימה זו סיכונים נוספים המתבססים על אירועי עבר, ואם נוסיף על אלו את "כאבי הבטן" הרי שיש לנו מתודה מוגדרת היטב לאיתור סיכונים על בסיס מקורות שונים, רציונאליים ואמוציונאליים, המתבססים הן על ידע וניסיון קודמים והן על ניתוח לוגי.
האם נצליח להימנע מכל הסיכונים הקיימים? כפי הנראה לא. אך ניתן להעריך, שאם נעשה תהליך סדור שכזה, נוכל לעלות על מרביתם כבר מראש, ומכאן הדרך להערכת רמתם והצעת דרכי פתרון/ מזעור כבר פשוטה הרבה יותר.
ידוע שעדיף לחזור על כל טעות רק פעם אחת, אך אם אפשר להימנע גם ממנה, עדיף אפילו יותר.