רובנו מאמינים שאנחנו הטובים ביותר
בתחומנו, או לפחות בין הטובים, ואילו יכולנו להגיע ליותר לקוחות ולשכנע אותם בכך
שיש בידינו מענה טוב לצורכיהם- הרי שהיינו צומחים, גדלים ופורחים הרבה יותר.
תקווה זו מתחלקת לשני חלקים- ההגעה
ללקוח; ושכנועו. פוסט זה, כפי ששמו מעיד עליו, מתייחס למחשבות בנושא ההגעה
ללקוחות. על נושא השכנוע- בפעם אחרת.
לפני עשרים שנה המצב היה שונה. העולם אז
היה יותר מוגבל לפני שהגענו למאה ה- 21. מאה זו כפי שטבע חוקר התקשורת מרשל מקלוהן,
כבר בשנת 1959, הינה מאה שבו העולם מכונה כפר גלובאלי קטן. באופן מפתיע,
כיוון מקלוהן כבר לפני יותר מ- 50 שנים, לאותה משמעות שאנו מייחסים היום למונח זה,
דהיינו שכולם יכולים להיות מקושרים לכולם. תקשורת ההמונים, כך כתב בספרו
"הגלקסיה של גוטנברג", מאפשרים לכל הגלובוס לנהוג כאילו היינו באותו כפר
קטן, מדברים כולנו זה עם זה, ומקיימים כולנו זה עם זה קשרים אישיים או קשרי מסחר;
אז התממשה יכולת זו בזכות העיתונים והטלוויזיה, ובימינו נוספו רשת האינטרנט ורשת הטלפונים
הסלולאריים שנותנים את קפיצת מדרגה נוספת ליכולת השיתופיות.
לכאורה, אידיליה, שאנו אכן רואים אותה
מתממשת מול עינינו. לכאורה- כולנו יכולים להגיע ללקוחות הרבים בארץ ומעבר לה,
והמחיר נראה נמוך מתמיד. אך, לעיתים יש הרגשה, שרק ה"ענקים" מצליחים
לרתום את הרשת והמדיה באמת לטובתם. נראה שכן מעורב כאן הכסף, ורק לחברות הענק,
שממילא שולטות בערוצי השיווק והפרסום האחרים, יש את התקציבים המאפשרים להם לנצל את
האינטרנט בכלל, ואת המדיה החברתית החדשה בפרט, ועל ידי כך להפוך עוד מילים, תמונות
וטקסטים להרבה כסף.
ומאידך, יש סיפורים על הצלחות גם של
הקטנים. דוגמא אחת מיני רבות היא הסיפור על בעל מכבסה קטנה בניו-יורק שהחל לכתוב
על ניקוי ושימוש נכון בדגנרטים והפך למומחה מוכר. המכבסה שלו הפכה לאחת המכבסות
היותר פופולאריות בעיר. הנה הגענו ללקוחות בזכות היותנו כפר גלובלי קטן.
ובכל זאת, יש תחושה שמדובר בסיפורי
סינדרלה. כמו אולי העובדה שאני מחזיקה כבר מעל משלושים שנה במנוי של מפעל הפיס,
ואראלה מעולם לא התקשרה אלי ובישרה לי שזכיתי במשהו. במידה רבה כאלו גם הסיפורים
על המדיה וההצלחה בצידה. הם קיימים; הם נכונים; אך כמותם קטנה ונראה שהם מתרחשים
רק אצל האחרים.
האם ניתן, בכל זאת, להניב יותר תשואה
באמצעות הרשת והמדיה ולהגיע ליותר לקוחות?
נתחיל מהסוף; התשובה חיובית. ניתן להגיע
ללקוחות דרך ערוצי "התקשורת ההמונית" החדשים והדרך להצטיין הינה בעיקר
בזכות ידע. הפצת ידע בתחום מקצועי, דוגמת הסיפור של בעל המכבסה מניו-יורק הם בהחלט
הכיוון. עלינו לכתוב ולהפיץ ידע שחשוב ללקוחותינו על נושאים הקשורים בתחומי העיסוק
שבהם קשור ארגוננו. עלינו לחזור ולספר עוד ועוד כדי לייצר נוכחות.
אולם יש שני כללים שעלינו לדעת כדי שאכן
יגדלו סיכויינו להצטיין ברשת זו, שסבוכה ועמוסה כל כך במידע וידע, שבה אנו מהווים
רק עוד טיפה באוקיינוס הגדול שבה.
ראשית, ניתן לכתוב באתר משלך, אך הלה
מחייב הרבה יותר מסה כדי שתבלוט. בתפיסה החדשה- אנו כותבים ומתבטאים במקומות בהם
נמצאים הלקוחות הפוטנציאליים אליהם אנו רוצים להגיע. אנו פותחים דף ב- Facebook; אנו מסריטים סרטון ומעלים אותו ל YouTube. יתכן וחלק מכם
יחשבו שאנשים מסתובבים במקומות אלו בעיקר לצורך ההנאה. אכן זהו גם מרחב להנאה
וכיף, אך מחקר שבוצע לפני כשנתיים מלמד ש- 30% מהחיפושים ב- YouTube היו קשורים
לתרופות ובריאות. לא בדיוק הנאה.
בנוסף (עדיין במסגרת אותו כלל ראשון
מבין השניים), נכון שניטול חלק בפורומים ובתגובות למה שאחרים כותבים ברשת. כמובן
לא מגיבים לעצמנו או מדברים על עצמנו כאילו היינו לקוח מרוצה; אך עונים על שאלות,
ומדגישים את הידע שיש לנו (כן- שוב ידע הוא המפתח). ידע הפך לעוצמה ובעלי ידע הינם
בעלי יתרון.
והכלל השני- אנו כותבים בצורה אוטנטית.
מנסים לגעת באחרים; מאפשרים להתקרב אלינו. אנשים אוהבים לקנות ממי שמרגישים אליו
קשר.
האם מחר נוכל לפרוש ולעבור להוואי כדי
לבלות ולבזבז את כל השפע שהרווחנו? כפי הנראה לא.
הצלחות סוחפות יש מעט. סיפורי סינדרלה
אינם מתרחשים כל יום וכל שעה. אך אין ספק שהפצת ידע שכזו, בעקביות ותוך שמירה על
הכללים, בהחלט עוזרת להגיע לעוד לקוחות, שכנראה לא היינו מגיעים אליהם בשום דרך
אחרת. ובכל זאת, אולי השבוע, כן תתקשר אלי אראלה. נחכה ונראה J