תילי תילים של אמרות נשזרו בחדשנות. בין היתר-
"חדשנות מבדילה בין מנהיג ומובל" (סטיב ג'ובס);
"הנורה לא הגיעה משיפור מתמיד של נרות" (אורן הררי);
חדשנות היא היכולת לראות שינוי כהזדמנות ולא כאיום" (היפוליט דה ליברי);
לא ניתן למצוא אוקיינוסים חדשים, אלא אם יש לנו אומץ לאבד את מראה החוף" (אנונימי);
חדשנות באה מיכולת המצאה אדירה ותשוקות אישיות מאד" (מגאן סמית);
ו- "חדשנות היא שינוי שיוצר ערך חדש" (ג'יימי נוטר).
באמירות הרבות, שציטטתי רק חלק קטן מהן, יש גם הסבר על מהות החדשנות, גם על אתגריה וגם על חלק מגורמי המפתח להצלחתה.
חדשנות היא חשיבה לא ליניארית, המביאה בשינוי שיוצרת, לערך משמעותי. היא יכולה להיות במוצר, בשירות, בדרך התפעול, השיווק, התהליך או הניהול. היא יכולה להיות קטנה או גדולה- חשיבותה, במהות השינוי והערך שהיא מביאה בקצה.
כולנו אוהבים חדשנות. היא גורמת לנו להתפעל, וגורמת לנו להרגיש טוב (בוודאי אם אנחנו שותפים ליצירתה). הבעיה עם חדשנות, שקשה לייצר חדשנות. אז יש שיטות, יצירתיות ושיטתיות כאחד, המסייעות לנו לחשוב מחוץ לקופסה; ויש תרגילים וסדנאות שמתרגלים חשיבה יצירתית; ויש אפילו טכניקות המכוונות אותנו לרוגע ושוטטות של המוח, המאפשרות את אותם רגעי אהה.
אך מה עושה ארגון שרוצה לייצר חדשנות ארגונית מתמשכת? לא להסתפק ביום סדנה שכולם יתלהבו מהנושא, ישחקו, יתנסו ויכירו שוב בחשיבות אותה חדשנות. מה יעשה ארגון שרוצה חדשנות כחלק מערכיו ולא רק בקבוצת מו"פ סגורה וייעודית?
הקושי לייצר חדשנות כזה נובע לא רק מהקושי לפתח חשיבה חדשנית, אלא גם מהמשיכה החוזרת לשוטף, המניאה אותנו מהתנסות, מהטמעה ואפילו מהקדשת זמן מספק לחדשנות.
אז מה אני מציעה?
שילוב של שני מרכיבים מרכזיים:
ראשית, חשיפה קבועה ותדירה של כולם לידע ולחדשנות. החשיפה יכולה לבוא כחומר קריאה (לא ארוך או רב מידי), כהרצאות העשרה, כמבזקי חדשנות ובכל דרך אחרת. כך נדאג להעסיק את המוח בלמידה, בגירוי חיובי, ובידע שיכול להיות רלוונטי לעצם החדשנות.
שנית, אחת לתקופה- הקדישו זמן ייעודי, ארגוני או יחידתי, לפעילות חדשנות יזומה. התוו תהליך סדור, שלבו "זיקוקים" וישמו מתודות שונות המסייעות לחשיבה היצירתית, ולהכוונה.
ואל תשכחו להשקיע ביישום. כי אחרת נישאר עם רעיונות מלהיבים אך ללא שינוי. לא משמעותי ולא בכלל.
העלו את החדשנות על המפה הארגונית! אנחנו חייבים את זה.