הילדים של היום כותבים הרבה יותר פעם. בדורנו, טענו שאנשים קל להם לדבר וקשה להם לכתוב; שהם שונאים את המקלדת. היום המצב התהפך: הילדים שלנו, ואולי אפילו גם אנו, אצבעותינו קלות על המקלדת. אנו כותבים בטלפון, כנראה יותר מאשר אנחנו עושים בו שימוש לדיבור.
ובכל זאת, אנחנו, ובוודאי ילדינו, לאו דווקא יודעים לכתוב טוב יותר. כן- פחות חוששים מכתיבה; כן- כותבים הרבה יותר; כן- כותבים הרבה יותר מהר.
אבל... לא- לא כותבים טוב יותר.
לכתיבה טובה יש כמה מרכיבים:
ראשית, היכולת לארגן את החשיבה ולהביע רעיון. שנית, היכולת לדבר בשפה תקנית; וכמובן היכולת להתנסח, שלא רק נכונה אלא גם בדרך ברורה, מכבדת ומכובדת.
במדינות שונות מלמדים את הילדים, כבר בבית הספר את רעיונות ההתנסחות (composition), ההצגה בציבור (public speaking) ועקרונות עימות (debate). בישראל מלמדים כתיבת מאמרים, אך אין כנראה די דגש על התנסחות ובוודאי שאין התייחסות לדיבור בפני ציבור.
אפשר לרטון על החסר, אפשר לנסות לפעול שמשרד החינוך יעדכן את תכניותיו, אך אפשר, במקביל לאלו, גם להשקיע בארגונים עצמם, אלו החווים היום את תוצאות אי הידע.
מה ניתן לעשות? לא מעט...
אפשר להשקיע בהדרכת אנשים לכתיבה עסקית;
אפשר להשקיע בכתיבה טובה יותר של נהלים, על ידי אנשי מקצוע, וכאלו שילוו את הארגון וילמדו אותם, תוך שכך, איך הם כותבים בעצמם;
אפשר להשקיע בסדנאות להצגה ודיבור לפני ציבור; אפשר גם לתת תמיכה אישית למנהלים (coaching) שהצלחתם תלויה ביכולת הצגת נושא.
ויש מה ללמד:
כיום אנו כבר מבינים שכדי לכתוב נוהל לא מספיק לשאלות- מי? מתי? מה? פיצוח דרך הגשת המידע, ההחלטה על מה לוותר ואיפה לפרט, ובכלל, איך לארוז גופי ידע, הופכת משמעותית לשאלה האם עובדים יעשו שימוש בידע.
כיום אנו יודעים שלפני כל הרצאה או פגישה בעלות חשיבות, יש לבצע תכנון מיני-אסטרטגי. לשאול את עצמנו שאלות של- אל מי באמת אנחנו מדברים (גורמי השפעה)? מה רוצים להשיג? מה המסרים המרכזיים? והכי חשוב... מה יגרום לנו להצליח? כי לא מספיק לומר את הדברים הנכונים, הדרך- חשובה, ומורכבת לפיצוח עוד יותר מהתוכן.
אז כדאי. ואפשר. ועדיף כבר שלשום.