תוכן הוא כמו מים, הסביר בעבר מעצב המובייל ג'וש קלארק. אותו תוכן יכול "להימזג" למגוון של "מיכלים". לכן עלינו להפסיק לחשוב על בניית כלים שונים ולהתחיל לבנות את התוכן שלנו באופן רספונסיבי (תגובתי) כך שיתאים לכל "מיכל".

אך מה הכוונה בעיצוב תגובתי, או כפי שנהוג לקרוא לו בשמו הלועזי- עיצוב רספונסיבי? תפיסה זו בעולם עיצוב האתרים דוגלת ביצירת ממשק גרפי המתאים את עצמו אוטומטית לגודל המסך (של מחשב, טאבלט או נייד), תוך שמירה על תצורתו המלאה של האתר, ועל חווית משתמש רציפה.

העיצוב הרספונסיבי מבוסס על שלושה עיקרים:

1. מבנה של רשת (grid) גמישה – חלוקת המסך לרשת של חלקים. מאפשר שימוש בגדלים יחסיים לעימוד רכיבים שונים; לדוגמא הגדרת רוחב רכיב מסוים כאחוז מגודל הדף (ולא כמספר פיקסלים). כך, כאשר המסך צר יותר (למשל בטלפון נייד לעומת מחשב נייח), גובה הרכיב משתנה בהתאם.
   מאפשר גם הגדרה משתנה של מיקום רכיבי הרשת, כאשר גודל המסך משתנה (למשל, הצגת שני פריטים לרוחב המסך ולא שלושה).
2.  תמונות גמישות – גם עבור תמונות יש להגדיר גודל יחסי, הן ביחס לדף ולהן ביחס לרכיב בו הן נמצאות כדי לוודא חריג שלהן מגבולות הרכיב.
3.  שימוש במודול "Media queries" (שאילתות מדיה) – כלי של שפת העיצוב CSS3 ש"מתרגם" את התוכן כך שיותאם לרזולוציית המסך.

ישנם אתרים המציעים אלמנטים מתקדמים יותר: סיבוב התמונה בהתאם למסך, שינוי צבע הגופן בהתאמה לשינוי בצבע הרקע, מעבר מתבנית של מספר עמודות לעמודה אחת, הסתרת איורים לא חיוניים. ניתן לקרוא סקירה של אתרים רספונסיביים מוצלחים בבלוג של ג'ס קירקווד ב - "Inside Design".

BAR- Before Action Review  הנו מונח משלים ל- AAR (After Action Review) המהווה את מתודולוגיית התחקור הפופולארית בארה"ב ומקורה ב NAVY.

ה- AAR מבוצע לאחר פעילות, וגדולתו בפשטותו.

לעומתו, ה- BAR הנו תהליך שמבוצע לפני המעשה.

ה- BAR כולל גם הוא ארבע שאלות:

1.       מה התוצאות המתוכננות והמדדים הקשורים?

2.       מה האתגרים שאנו יכולים לצפות?

3.       מה אנחנו או אחרים למדו ממצבים דומים?

4.       מה יגרום לזה להצליח הפעם?

היופי בשיטה זו, מעבר לפשטותה, הוא תאימותה לשאלות ה- AAR והסינרגיה היפה הנוצרת בהפעלה המשולבת של שתיהן גם יחד.

תובנה היא טיפ, לקח או המלצה מעשית לדרך פעילות הניתנת להכללה למצבים דומים נוספים. הידע הגלום בתובנה הינו ידע לא פורמאלי שהתגבש באחת משתי הדרכים הבאות;
1. פסיבי: כתגלית או הבנה הנובעים מהתנסות ( שלילית או חיובית )בתהליך עבודה.
2. אקטיבי: תוצר של תהליך הפקת לקחים אישי או קבוצתי מצטבר.
דוגמא לתובנה, ניתן להביא מעולמו של איש מחקר ופיתוח בתעשיית המזון אשר עורך ניסוי של המסת מרכיבי מזון. במהלך הניסוי שם לב כי המסת המרכיבים שינתה את טעמו של אחד מהם ונמצאה דרך אלטרנטיבית להמסתם ללא תופעת לוואי. לאחר יישום התגלית/ התובנה במקרה דומה נמצא כי גם הפעם הטכניקה האלטרנטיבית הוכחה כטכניקה כדאית. כלומר ניתן להכליל את התובנה למקרה נוסף דומה.

מי מכם המנהל תוכן ברשת או בארגון, ודאי מבין עם הזמן את החשיבות להגיע לצרכן המידע בכל דרך ולכל מקום.
בעולמינו הדינמי והמתפתח, נדרשים גיוון וגמישות שיתאימו לטכנולוגיות רבות כגון: טלפונים חכמים מסוגים שונים, מחשבי לוח (TABLETS), BOTs (קוליים וטקסטואליים) ועוד.

מערכות ניהול התוכן המסורתיות - CMS (Content Management System), מספקות פיתרון של תאימות לאותם התקנים. כלומר, התוכן נבנה על בסיס טכנולוגיה ותבנית עיצובית של התקן מסוים (לרוב על בסיס PC), אבל יודע להתאים את עצמו גם להתקנים אחרים.

החיסרון בפיתרון זה הוא שהתוכן נבנה מלכתחילה עבור אותו התקן, ולכן הצגתו בהתקן אחר, לא תמיד יוצג באופן מספיק טוב עבור הצרכים של מנהל התוכן או צרכן המידע.

בניית תוכן ללא גבולות
למערכות ה-CMS המסורתיות, נוצרה אלטרנטיבה - Headless CMS (מערכת ניהול תוכן ללא ראש).

החוסר בראש במערכות אלו, הוא בעצם החוסר בשכבת תצוגה – אותן דרישות טכנולוגיות, אותו קו עיצובי ואותן תבניות שיתאימו לרוב רק למספר מוגבל של פלטפורמות, טכנולוגיות ו/או משתמשים.

מערכות Headless CMS, מאפשרות לנהל תוכן ומידע ללא גבולות וללא תבניות.

המערכת משמשת בעצם כבסיס נתונים (data base) של כל מידע שהיינו רוצים להציג באתר, או אם תרצו, בסיס מידע - base content, אליו ניתן להגיע דרך כל פלטפורמה ובכל עיצוב או תבנית בה אנו מעוניינים.

בעבר יכולנו להיתקל רק ברכיבים בודדים מסוג "headless", למשל - רשימות ההזנה (RSS) שספקים שונים מציעים כידע גולמי, אך מאפשרות להציג אותן בתצורה הרצויה למי שעושה בה שימוש.

כיום קיים שפע של מערכות הבנויות כולן על תוכן גמיש ומודולרי נקי מעיצוב.

יתרונות Headless CMS

• גמישות
  - פלטפורמות מגוונות - PC, נייד, טאבלט, שעון וכו'
  - מיקומים שונים - נגישות מכל מקום (לרוב גם מאוחסן בענן)
  - משתמשים שונים ומגוונים
• חיסכון בזמן - אי ההתעסקות בנראות, מאפשר להתמקד בתוכן. בנוסף, ניהול המידע ב"מחסן" אחד, חוסך כפילות בכתיבת המידע.
•  יצירת שיתופי פעולה – התוכן שלעיתים משמש גורמים שונים של הארגון ונוהל עד היום לחוד, מייצר שיתוף ידע כאשר כל הגורמים משלבים כוחות ליצירת התוכן האחיד.
• מידע מאובטח יותר - המידע אינו מאוחסן באתר הסופי החשוף למשתמשים, מה שמציב חומת הגנה נוספת מפני התקפות סייבר

חסרונות Headless CMS

העקב אכילס של הטכנולוגיה, נובע מאותן בשורות שהיא מתיימרת להביא לעולם:

• הקושי בתאימות למספר רב של פלטפורמות - אי אפשר תמיד לדעת במדויק כיצד ייראה המידע בפלטפורמות השונות. הדבר זה מצריך היכרות עם אותן פלטפורמות מצד המפתח / מנהל המערכת
• איבוד הפרסונליזציה - התוכן נבנה כמשהו דיי אחיד וכללי ועלול שלא לפגוש בצורה האופטימלית אוכלוסיות מסוימות

haedless CMS אל מול CMS מסורתי
על מנת לבחור בדרך המתאימה לנו ביותר, כדאי שנבחן מספר פרמטרים:

•  מגוון הפלטפורמות בשימוש
•  מגוון אוכלוסיית היעד
• מורכבות המידע (עלולה להשפיע על האופן בו מידע יוצג בכל פלטפורמה)

ככל שהמגוון רחב יותר והמידע מורכב יותר, כך נעדיף לבחור בטכנולוגיה הגמישה של "haedless CMS".

ברגע שקיים קהל יעד ברור וטכנולוגיות בודדות בהן נעשה שימוש, נעדיף להשתמש במערכת CMS מסורתית.

לאן הטכנולוגיה מובילה אותנו?

ידע אחיד – אותו מידע, יכול לשמש ארגונים במקומות בהם אותו ידע נוהל במספר מקומות. למשל ידע עבור העובד וידע עבור הלקוח.

כלי תאימות - הגמישות הנדרשת בעולמינו, מאלצת גם את אותם אתרי CMS הקיימים (כדוגמת wordpress) לייצר כלי haedless CMS המבוססים על התוכן הקיים בפלטפורמת ה-cms המסורתי.
טכנולוגיות מתקדמות – מחסני המידע יוכלו לשמש יותר ויותר אמצעים רובוטיים. הן ויזואליים והן קוליים.

תכנון (planning) הינו השלב השלישי בניהול ביצועים.

ניהול ביצועים עוסק במתודולוגיה התומכת בשיפור תוצאות הארגון לשם מימוש האסטרטגיה הארגונית. תוצאות, כידוע, מושגות על ידי הביצועים הארגוניים, ובכדי לשפרן יש לשפר, בהתאמה, את הביצועים הארגוניים.

כיצד נשפר את הביצועים הארגוניים?

בכדי לספק מענה לשאלה מורכבת זו, יש להתייחס לשלוש שכבות פעולה:

1.       ניטור: היכולת להבין מה קורה כעת או מה קרה בעבר בארגון, לדוגמה, מה היה מחזור המכירות של כל מוצר.

2.       ניתוח: היכולת להבין מדוע מתרחשים או התרחשו מגמות מסוימות ו/או תוצאות מסוימות בארגון, לדוגמה, מדוע היקף המכירות של מוצר X קטן ולא של מוצר Y?

3.       תכנון: יכולת הארגון לחזות מה יקרה ולהתוות דרכי פעולה למימוש התחזית האופטימאלית, לדוגמה, שיפור היקף המכירות הכולל ב20% באמצעות החדרת מוצר נוסף לשוק.

ובכן, מהו אותו שלב אחרון בניהול הביצועים – שלב התכנון?

במסגרת הניטור עוסקים בהבנת המתרחש בארגון, כאשר המטרה היא לתמוך בהחלטות הטקטיות ובהחלטות התפעוליות המתקבלות בארגון על בסיס נתונים ומידע מן "השטח". לדוגמה, התגלו נתונים בולטים של עליה במכירות מוצר מסוים.

בשלב הניתוח נבין את משמעות הנתון – מדוע חלה עליה חדה במכירות דווקא של מוצר זה?

בשלב התכנון ננסה לכלכל צעדינו בכדי שהמגמה הרצויה לנו תתגשם. באשר לדוגמה הנ"ל, אם רצוי לנו כי הגידול במכירות מוצר ספציפי זה יימשך, ואף נרצה להרחיב את מגמת הגידול במכירות למוצרים דומים, נתכנן כיצד לממש מטרות אלו הלכה למעשה. במקביל, לא נשכח את ניהול הסיכון לעתיד: מהו הסיכון הפוטנציאלי הטמון בהשקעה דווקא במוצר זה? האם יש לה השלכות על תעדוף ההשקעה במוצרים אחרים, שעלול לפגוע במכירתם?

בספר Drive Business Performance, אשר נכתב בחסות Microsoft, מצוין כי ארגונים שמתכננים את ביצועיהם יכולים להשיג מספר תועלות:
   1. יישור קו
   2. זריזות
   3. נטילת אחריות והעצמה
 

יישור קו
כדי לאפשר יישור קו נדרש לבצע פעילות תכנון הכוללת:
   • ידיעה מה בדיוק רוצים להשיג
   • הגדרה מדויקת וממוקדת של מה בדיוק רוצים להשיג
   • הבנה מהם הפרמטרים המשפיעים על ביצועי הארגון ותכנון מודל מדויק, פשוט ומתוחכם כאחד, על בסיס פרמטרים אלו
   • חשיבה מערכתית, אך חיזוי מקומי נפרד בכל תחום, מוצר או אזור גיאוגרפי
   • תהליך תכנון שניתן לניהול ולבקרה, שניתן להרצה מספר פעמים, באופן מהיר (ללא השקעה גדולה ומחודשת כל פעם מחדש), באופן איטרטיבי, תוך עידון ושיפור, ותוך שותפות של יחידות עסקיות שונות ואינטגרציה כוללת של התכנונים היחידתיים לכדי תכנון משותף.

זריזות
כדי להבטיח זריזות על תוכנות התכנון לאפשר תהליך תכנון מהיר, משתנה וגמיש:
   • תהליך מהיר -  ללא השקעת משאבים מרובה לכל הקמה ולכל שינוי
   • משתנה -  מותאם לצרכים של היחידות השונות, תוך שמירת הקשר שביניהן
   • גמיש -  מאפשר תרחישים ושינויים שלא ידועים מראש (לא בתוכנם ולא בזמנם)

נטילת אחריות והעצמה
בנטילת אחריות בתכנון מדברים על הרמה הגבוהה ביותר של ניהול ביצועים: הבנה, כחלק מהתרבות הארגונית, כי יש לתכנן את הפעילות ואת הכיוונים על פי מידע ונתונים, וכי האחריות לביצועים מתחלקת ומתקבלת באהדה על ידי העובדים.

והארה אחרונה לסיכום:

תהליך התכנון עוסק באנשים. הוא משותף לכמה בעלי אחריות: מנהלי התהליכים (אשר את ביצועיהם מתכננים), מנהלי תוכניות העבודה וההנהלה הבכירה, הקובעת את הכיוונים.
כדי שהתכנון יצליח, יש להבין את הקשרים בין השותפים, ושכל אחד יבצעו כאילו הארגון שייך לו (ולכן הוא רוצה בטובת הארגון כולו).

כפתור ההמבורגר הינו קונספט חדש. מדובר בצלמית (icon) המורכב משלושה פסים מאוזנים ומקבילים המופיע בדפי האתר במקום תפריט, על פי רוב בפינה הימנית או השמאלית העליונה של המסך.
כפתור ההמבורגר נקרא גם תפריט צדדי או מגירת ניווט.

נצא מנקודת הנחה כי בימינו, לגולשים באתרי אינטרנט, יש הרבה פחות סבלנות וזמן מבעבר ולכן נשאלת השאלה, האם תפריט מגירות צדי או בשמו הנפוץ 'תפריט המבורגר' עדיף על סרגל ניווט עליון מסורתי?

בעלי האתרים מצדם, שואפים למקסם את רמת המעורבות והמחויבות של הגולשים לאתר ובכך להעריך את זמן ההתקשרות ולהעמיק את השוטטות באתר.

כשמדובר בניווט, רב הגולשים יעדיפו תפריט ניווט קל, פשוט לשימוש וצפוי.
ניווט אשר דורש השקעת מאמץ מזערי בטרם יגיע הגולש לדף הרצוי באתר.

התומכים בתפריט ההמבורגר יטענו כי הוא מעניק מראה נקי ואוורירי
ומפנה שטח נדלן יקר על המסך בעידן בו אתרי האינטרנט נדרשים לפתח אתר מותאם לסלולר בו המסך קטן בצורה משמעותית.

"תפריט על" או " Mega Menu" (וגם Mega drop down Menu) הוא סוג תפריט שהשימוש בו הפך נפוץ בשנים האחרונות, והוא מהווה מעין הכלאה בין שני סוגי תפריטים שהיו נפוצים יותר בעבר:

1. ניווט באמצעות מפת אתר: ניווט בו מוצגים כל דפי האתר, שהשימוש בו הולך ונהיה מורכב ככל שמוסיפים דפים לאתר.
2. ניווט באמצעות תפריט רגיל: ניווט בו מוצגים מעט דפים בכל רמה, אך כיון שיש בו יותר רמות ניווט, ההעמקה עשויה להתיש את המשתמש בדרכו למידע הרצוי.

מדוע תפריט העל הוא פיתרון ביניים ?
כיון שמוצגים בו מעט נושאים ראשיים (ברמה הראשונה) וכל נושא מאגד תחתיו הרבה תתי נושאים, המסודרים לפי לוגיקה ברורה (לדוגמה, לפי סדר ה- א'-ב') או לפי קטגוריות.
בכך, אמנם, מוצגים כל דפי האתר (כמו גם השירותים והיישומים הקיימים בו) אך בצורה מסודרת וללא רמות עומק רבות מדי.
נוסיף על כך את העובדה שהתפריט ממוקם בחלק העליון של הדף ומאפשר גישה מכל מקום באתר, והרי לנו שיטת ניווט פשוטה ושימושית.

מאפייני תפריט העל:
• נמצא בחלקו העליון של המסך ומאפשר גישה מכל מקום באתר
• תפריט דינאמי- בעת עמידה על נושא ראשי נפתח פאנל רחב- מסגרת התוחמת את הנושא ואת תתי הנושאים תחתיו (אין צורך בלחיצה על כותרת הנושא)
• ניתן לחלק את תתי הנושאים לקטגוריות, מה שמאפשר הצגת נושאים רבים מבלי שתהיה תחושת עומס
• מאפשר שימוש באייקונים או בתמונות כדי להציג נושא נבחר מתוך הרשימה, מה שנותן ביטוי גם לעיצוב וגם לפונקציונליות. 

יתרונות תפריט העל יכולים בקלות להפוך לחסרונות, ולכן תוכלו להיעזר בטיפים הבאים לניצול מקסימלי של יכולותיו:

• מומלץ להשתמש בקטגוריות או בכותרות משנה בתוך התפריט, ולהימנע מלהציג כמות גדולה של תתי נושאים ברשימה אחת ארוכה תחת נושא ראשי אחד.
• מומלץ לסדר את רשימת תתי הנושאים מלמעלה למטה, כי כך העין נוטה לסרוק רשימה. רשימה המסודרת לרוחב (מימין לשמאל או משמאל לימין) גם אם היא מסודרת על פי לוגיקה ברורה, עלולה לבלבל ולעייף את המשתמש.
• שימוש בתמונות ובגרפיקה מוטב שיהיה בעל ערך מוסף, בתמונה הממחישה או מעצימה תת נושא אחד, ומקלה על ההתמצאות ברשימה.

לסיכום, תפריט טוב הוא תפריט שימושי, לפיכך חשוב לבנות אותו בצורה מושכלת ובראיית המשתמש.

מקורות:
• Mega-Menus Gone Wrong, Jakob Nielsen, נובמבר 2010
• The Mega Menu, THAT Agency, אפריל 2009

בעבודתנו השוטפת כולנו כותבים וקוראים מסמכים ארוכים, דו"חות, סקרים, פלטי נתונים ועוד. כאשר קריאת המסמך נעשית כחלק מחיפוש ממוקד אחר מידע או נתון ספציפי אנו עומדים בפני מצב בעייתי- כיצד נאתר את המסמך המדויק אותו אנו צריכים מבין עשרות (אם לא מאות או אלפי) המסמכים הקיימים?

פתרון יעיל, אשר נמצא בשימוש רב בעולם האקדמיה, הוא התקציר. תקציר (Abstract) היא פסקה קצרה אשר מהווה את תעודת הזהות של התוכן ומסייעת בהבנתו. התקציר מאפשר לקורא לסקור מלל קצר וממנו להבין האם המסמך הנתון מתאים לצרכיו או לא. התקציר מסייע לכותב להבהיר מה ברצונו להעביר, וחוסך לקורא את הזמן והטרחה לגלול בעמוד כדי לדעת במה הוא עוסק.

על מנת שתקציר יהיה אפקטיבי וישיג את מטרותיו עליו להיות קצר ולא לעלות על 2-3 משפטים. עליו להיום ברור, כך שמשתמש יוכל לבסס את החלטתו האם התוכן רלוונטי עבורו על סמך קריאת התקציר בלבד. תפקידו פונקציונאלי ולכן חשוב שהוא יתרום להבנת התוכן ולא יעכב את מציאת הידע. כמו כן עליו להיות שיווקי ומזמין, ובעיקר להדגיש את הנושא אותו הוא מתאר.

בחלוניות רבות (כדוגמת נושא בפוקוס) משתמשים במשפטים הראשונים של המלל, אולם אין הכוונה בהכרח לתקציר. במקומות אלו משפטי הפתיחה משמשים כסוג של טריגר שיווקי, שיעודד את הקורא להיכנס ולקרוא את הכתוב. בשונה מהמטרה השיווקית, לתקציר קיימת מטרה פונקציונאלית מובהקת- הוא נועד לסייע לקורא לאתר את המידע המתאים לו, כך שייעל וישפר את עבודתו.

קיימים ארבעה סוגי תקציר עיקריים:

•               תקציר מסכם: מציג את סיכום התוכן המופיע בעמוד. זהה לפתיח המופיע בראשה של כל ידיעה חדשותית. לדוגמה: שלושה טילי קסאם נורו באזור שדרות, אין נפגעים ולא נגרם נזק".

•               תקציר משפט מפתח: נועד להעביר את המסר העיקרי בעמוד. גם גולשים שיקראו אותו בלבד, יבינו במה עוסק העמוד.

•               תקציר תיאורי: תיאור יבש של הנושא, זהה לאבסטרקט שמופיע לפני מאמר אקדמי. אפשרות זו היא הקלה ביותר עבור הכותב, משעממת ביותר את הקורא ובעת ערך מוסף מינימאלי.

•               תקציר תפעולי: מתאר מתי וכיצד אפשר להשתמש במידע המוצג בעמוד. לדוגמה: "בעמוד זה תוכלו לקבל מידע על תשלום מקדמות למוסד לביטוח לאומי..".

ממש כפי שאנחנו מתייחסים לכתיבה תמציתית ככלי עבודה של הקורא, כך גם התקציר משמש לסינון המידע החשוב והרלוונטי. חשיבות התקציר נעוצה בתפקידו להציג את עיקרי התוכן והמסר בעמוד. אופן כתיבתו ישפיע על החלטת הקורא האם להעמיק בעמוד זה או להמשיך הלאה.

תקציר מוצלח וממוקד עושה את ההבדל בין רפרוף בין תקצירים, לבין הצורך לקרוא מאמרים שלמים!