כיום, נהג חדש המוציא רישיון, נוהג כ- 3 חודשים עם מלווה בטרם מותר לו לנהוג לבד לחלוטין.
היום שבו שלושת החודשים נגמרים והוא נכנס לראשונה לרכב לבד, הוא יום מרגש במיוחד אך גם מפחיד. מצד אחד, הוא חופשי! זו הפעם הראשונה אחרי כל ההמתנה, השיעורים הטסטים והנסיעות עם ההורים בלבד שהוא סוף סוף לבד! אבל מצד שני, זו הפעם הראשונה שהוא ממש, אבל ממש לבד... אין מי שיעזור אם צריך וכל האחריות מונחת על כתפיו...לא פלא שהיום הזה מלווה בהתרגשות אך גם בחרדה ולחץ.
בדומה לכך, מאחורי כל פתרון ניהול ידע הנמצא לקראת השקה רשמית, עומדים מספר בעלי תפקידים כגון, מובילי הפתרון, המטמיעים של הפתרון בשטח מומחי התוכן וכו' . אלו, במהלך ההקמה נהנו מהכנה הכוללת סדנאות, הכשרות, הגדרת ציפיות, הסברים, דיונים, תמיכה וליווי וכעת "נזרקים" למים ועליהם להתחיל לתפקד באופן עצמאי.
רגע האמת מלווה לעיתים בחששות וחרדה: "כיצד אדע לבטח שהתוכן שכתבתי מתאים"?, "כיצד אבטיח לעצמי שאדע לענות לשאלות של משתמשים?" "האם אני באמת בטוח שאני שולט בכל המיומנויות הטכניות שלמדתי?"
שאלות אלה הן טבעיות היות בד"כ עובר זמן מהרגע ההכשרה ועד השקת הפתרון. דברים נשכחים, חלקם לא היו ברורים מהתחלה, חלקם אפילו משתנים בגלל פיתוחים ועדכונים של הרגע האחרון. ובנוסף, לא נעים להגיד, אבל בעלי התפקידים לעיתים מתביישים לשאול כדי לא להיתפס כ"לא מבינים", או שהם לא רוצים להסגיר שהם לא היו ממש מרוכזים בהדרכות. הבכירים שבהם, לא תמיד שואלים כי אין להם את מי.
מה עושים על מנת להפחית את החשש?
1. ניתן לקיים פגישות רענון ממש בסמוך ל"שעת הש'" שמטרותיהן מתן עדכונים אחרונים על שינויים מהמפגש האחרון וביצוע סימולציות. למשל, אחד מהמטמיעים מעביר הדרכה על המערכת/ הפתרון החדשים מול כל אנשי ההטמעה ואלו נותנים לו משוב בונה.
2. פתרון אחד מוכר וותיק הוא מיסוד מעין קב' תמיכה. כלומר, כבר מראשית התהליך לפתח את ההבנה כי קבוצת העמיתים יכולה להעניק הרבה בטחון וכוח וניתן להיעזר בה בכל דבר ועניין, בנוסף להעלות למודעות במסגרת הקבוצה את החששות ולתת להן מקום לגיטימי. באופן זה ניתן לעלות על אתגרים ומכשולים פוטנציאלים ולפתור אותם עוד בטרם קרו. בנוסף, ביטוי החשש הוא הצעד הראשון לקראת פתרונו.
פתרון אחר שנמצא יעיל מאוד באחד מהפורומים המקצועיים האחרונים שהקמנו הוא טכני יותר:
הקמת סביבת תרגול. למשל, עבור מנהלי פורום הוקמה לקראת "שעת ה"ש" סביבת ניסוי של הפורום בו הם היו חופשיים לנסות, לטעות, להתבלבל, לתקן ולהשתפשף. כל זאת בפרטיות מצד אחד ובסביבה בה "אני לא יודע" הוא משפט לגיטימי
חשוב לציין שלא הסתפקנו רק בלתת ל- 12 בעלי התפקידים את הסביבה להתנסות בה, אלא גם יזמנו דיונים משותפים על מנת לדמות "מצב אמת". הדיונים הפכו מהר מאוד למקום בו בעלי התפקידים לימדו אחד את השני.
באמצעות הקמת סביבת הניסוי, הרגישו בעלי התפקידים את הכלי, פיצחו את האתגרים שבו, התנסו באופן כתיבת תכנים ודרכי התנסחות והגיעו ליום ההשקה בטוחים משופשפים ומוכנים לצאת לדרך.
אפילו לא היינו צריכים קבוצת תמיכה..