[פוסט שנועד לכל חברי קהילת ניהול הידע, בישראל ובעולם, למרות שהוא מדבר על הסיפור בישראל.]
אתמול, קהילת ניהול הידע חגגה את הכנס השנתי שלה, בהובלתו של פורום ניהול הידע בישראל. אירוע פיזי גדול ראשון לאחר ה COVID, עם הרבה יותר אנשים מאי פעם.
לפי אלו שלקחו חלק באירוע, השמע שמדובר באירוע מוצלח בכל הפרמטרים (מקום, כיבוד, והכי חשוב- תוכן). עבדנו קשה להכין אותו, יהודה ונסובר ואני, וכמובן שגם זה תמך לתוצאות הטובות. אבל... היה יותר מכך.
כשאני מנתחת את האירוע, אני חשה בעיקר, שיש לנו את כל התנאים לעבור לשלב הבא:
- אנשים הרגישו בטוחים לדבר, וגם מקדמת הבמה, על דברים שהם לא בטוחים בהם, שאולי עוד לא נבדקו והוכחו עד תום, ואולי אפילו שגויים עקב כך (תודה- דני קולטון).
- אנשים הרגישו בטוחים דיים לדבר על הקשיים, על יציאה מאזור הנוחות, על מקומות שבהם כדי להצליח עסקית, הם מכריחים את עצמם לפעול בניגוד לטבע שלהם (תודה- תמי דובי).
- החלטנו והכרזנו על איחוד קבוצות פייסבוק שפועלות בניהול ידע בישראל, לכדי קבוצה אחת, תוך שאנו מודים בקול, שהקבוצה שדווקא לא פורמלית, היא זו שמובילה, ואין מקום, בקהילה קטנה כשלנו, להחזיק שתי קבוצות במקביל ולהטריח את הקהל. שני מובילי הקהילות הסיכמו ששיתוף פעולה ושיתוף ידע תחת כותרת אחת, מיטיבה יותר מכל עם כולנו (תודה אלי מירון ואיציק חנן).
אבל יותר מהכל, ראינו כל כך הרבה אנשים שאומרים מילה טובה איש לרעהו, גם כשלא ממש נדרש וכשזה לא החבר האישי שלך. אנשים מחפשים איפה להודות, להערי, את האחרים, תמוך ולהיות נחמדים זה לזה. מצאתי עשרות אנשים שכתבו לאחר האירוע ברשתות החברתיות על הנאתם מהאירוע, ומאות אנשים שהגיבו ותמכו. בעברית, ורק בעברית (והמקור מ-אידיש), יש לנו מילה לזה: לפרגן.
השורה התחתונה: קהילת ניהול הידע הבשילה לסטטוס חדש, משודרג, של אמון, שיתוף ושיתופיות.
וזה הזמן שלנו לממש, ולקחת את ניהול הידע למקום עם יותר ערך, מיצוב מוצלח ובתקווה, מקום משופר לארגונים ולחברה.
מאחלת לכל קהילות ניהול הידע בעולם, שנמצאים כולם באותו מסע, להצליח גם הם.
כל מדינה בנפרד, וכולנו ביחד.
אני בהחלט- שמחה.