תארו לעצמכם טיול שנערך לפני כשני עשורים לערך, במדינה מרוחקת וללא יכולת התמצאות בשטח הגאוגרפי. לשם כך נדרשה היערכות מוקדמת של למידת האזור כולו, בירור מקדים של מסעדות ומקומות לינה, שימוש באוסף מפות אשר יוכל להדריך אותנו כיצד להתמצא בשטח ולהגיע מנקודה אחת לאחרת. דמיינו את אותה סיטואציה מתרחשת היום. כיום, לא נדרשת שום למידה מוקדמת, רק להיות נוכח. בעידן הנוכחי, המידע עצמו, והיכולת לאתר מידע חדש זמינים בכל עת. שימוש במכשיר הסלולר המצוי בידיו של כל אחד כמעט, מכיל אפליקציות שמהן ניתן לדלות מידע וללמוד כל מה שיידרש עבורנו: מפות והדרכות התמצאות מרחבית, רשימות אין סופיות של מסעדות ובתי מלון, ואפילו טיפים והמלצות מניסיונם של מטיילים אחרים.
עם התפתחות הטכנולוגיה, התרחבו גם האמצעים לאחזקת, איסוף והצגת מידע ולהעברת תכנים. חוויית איסוף מידע, ואמצעים להעברת תכנים שהיו מקובלים בעשורים הקודמים, מתגלים היום לעיתים כפחות רלוונטיים. גדל דור חדש שנולד לתוך מציאות אלקטרונית שלא הייתה קיימת בדור שלפניו, מתרבות ומתפתחות יכולות ומיומנויות למידה, ועל השוק להתאים עצמו לכל אלה. ארגונים וחברות במגזר העסקי והפרטי, בתי ספר, אוניברסיטאות וצרכנים פרטיים משתמשים באמצעים החדשים לאיסוף מידע, להעברת תכנים, לפיתוח מיומנויות, לייעול תהליכי עבודה, להכשרה וללמידה.
e-Learning
electronic learning, ובעברית- למידה מתוקשבת, היא צורת למידה שנעשה בה שימוש במכשיר אלקטרוני. המשתמשים יכולים לעשות זאת מכל מקום על גבי הגלובוס, בכל שעה ובקצב המתאים להם. חברות ומוסדות חינוך משתמשים בכלי הלמידה המתוקשבת בכדי להעביר תכנים ולייצר אפיקי למידה חדשים, רעננים ומותאמים למשתמש.
אולי אנחנו לא מודעים לכך, אך גם אנחנו, כצרכני מידע פרטיים, משתמשים בכלים מסוג זה לצורך התפתחות אישית. אנחנו קוראים מאמרים וספרים אלקטרוניים, צופים בסרטונים ביוטיוב, בקורסים דיגיטליים ובלומדות מקצועיות בכל נושא שמעניין אותנו, משתמשים באפליקציות ניווט כדי להתמצא במרחב ולהגיע ממקום למקום תוך קבלת עדכונים שוטפים על מסלולי וזמני הנסיעה הצפויים, או מנצלים את הזמן למשחקי ידע וחשיבה (כדוגמת טריוויה, סודוקו ואחרים) בסמארטפון. כל אלה הם אופנים שונים שבהם אנחנו מבצעים למידה מתוקשבת.
Block and Dobell (1999) הגדירו את הלמידה המתוקשבת כ"למידה מרחוק, כאינטראקציה בין לומד לבין מקור ידע שמרוחק ממנו פיזית". Elliot Masie (2000) הגדיר את הלמידה המתוקשבת כ"שימוש בטכנולוגיית רשת שנועדה לעצב, לספק, לבחור, לנהל ולהרחיב את הלמידה". הגדרה רחבה יותר ניתנה על ידיHambrecht (2000) שהגדיר את הלמידה המתוקשבת כ"אספקת תוכן באמצעות כל המדיה האלקטרונית, לרבות רשתות אינטרנט, לווין, קלטות וידאו/אודיו, וטלוויזיה אינטראקטיבית". אם כך, למידה מתוקשבת משמשת להעברת מידע מכל סוג שהוא עבור כל מי שחפץ בכך באמצעים דיגיטליים. ניתן לראות זאת על ידי איסוף מידע שמעניין אותי כצרכן פרטי, וגם על ידי חברות שמשתמשות היום במתודולוגית הלמידה המתוקשבת על מנת להעביר תכנים ומסרים, לאפשר לימוד, הוראה, הכשרה וחפיפה של עובדים חדשים, ולפיתוח מיומנויות, התפתחות אישית והעשרת העובדים.
השימוש בהעברת תכנים באופן מתוקשב הינו זמין, נוח וקל לתפעול. כל שנדרש הוא מכשיר אלקטרוני. כמעט כל אדם כיום מחזיק ברשותו סמארטפון, ולכל חברה מערך טכנולוגי פעיל המאפשר העברת תכנים באופן מתוקשב. הזמינות של כל אלה מתבטאת גם בזמינות בזמן ובמרחב מידע הנצרך מהרשת מאפשר לאנשים שונים לצפות בלומדה מתוקשבת בשתי יבשות שונות ובשעות נפרדות. כמו כן, לא קיימת מגבלה של כמות האנשים שיכולים לצרוך את המידע בכל רגע נתון. לדוגמה, קורס בישול שמועבר ברשת או לומדה מקצועית במקום עבודה, יכולים להיות זמינים לקבוצה גדולה של אנשים שיצפו באותו תוכן, מכל מקום ובכל שעה. בנוסף, במסגרת הלמידה המתוקשבת, ניתן להתאים את חוויית הלמידה לקצב האישי ולקצב הלמידה של כל פרט. כאשר אנחנו דולים מידע מהרשת, באפשרותנו לשלוט בו. הקצב האישי שלי ישלוט במינון המידע שאצרוך. ולבסוף, ובחשיבות גדולה מאוד –כל המידע מרוכז במקום אחד.
עם התרחבות השימוש במערכי למידה מתוקשבת, מתרבים הפיתוחים הטכנולוגיים המאפשרים יכולות נרחבות יותר ויותר, וגדלה התחרות בין החברות המספקות פתרונות רבים ויצירתיים. כך, לדוגמה, חברות הסלולר מתחרות ביניהן על מכשירי סמארטפון חדישים ועל יכולות מתקדמות שיאפשרו שימוש בפיצ'רים שלא היו קודם לכן. כל אלה תורמים כמובן גם ליכולות ההולכות ומתפתחות בלמידה המתוקשבת, הכוללים לא רק העברת תכנים ומסרים, אלא גם יכולות אינטראקטיביות שבהן המשתמש הוא שותף פעיל לתכנים שאותם הוא צורך, כלומר באפשרותו לשלוט באופן התוכן שמוצג לו, בקצב ובכמות.
כל זה משפיע על הדרך בה יש לתכנן את ניהול הידע הארגוני- איפה ניתן להסתמך על מידע חיצוני ולא להשקיע בכלל? איפה ניתן לעשות שיתופי פעולה כדי שלא כל ארגון ישקיע הכל לבדו? איפה כדאי להשקיע אולי יותר בניהול הידע ובהבניית תכנים, ולהקטין את היקפי ההדרכה? ועוד.
ובחזרה לטיול שפתח את המאמר: כשיצאתי אליו לפני כמעט 20 שנה, נדרשה ממני היערכות מוקדמת רבה: פגישות עם סוכני נסיעות ומדריכי טיולים, הגעה פיזית למרכזי מידע על מנת לאסוף מפות והמלצות, ובירור איטי ומתמשך אודות שירותי מוניות, מקומות לינה, מסעדות ואתרי בילוי – צבר רב של ידע שאספתי ממקומות שונים ובמשך תקופה ארוכה. לפני כשנתיים יצאתי שוב למסע דומה ביבשת אחרת. הפעם נערכו כל ההכנות המוקדמות וליקוט המידע הרלוונטי באמצעות המחשב האישי שלי וללא כל צורך לצאת את ביתי ולכתת רגליים. את שאר ההכנות וליקוט הנתונים שלא נאספו מראש, השלמתי ואיתרתי במכשיר הסמארטפון שלי לאחר שיצאתי לדרך ובמהלך הטיול עצמו.