אג׳יליות (גמישות וזריזות) היא אחד המונחים הטרנדיים בארגונים בתקופה החדשה. כולנו מבינים שהעולם החיצוני משתנה כל הזמן, וביותר דרכים משניתן לדמיין. אנחנו מבינים את החשיבות בלהיות אג׳ילי, השאלה המעניינת היא- איך?
איך אנחנו יכולים להיות יותר סתגלניים כדי שנהפוך לגמישים? איך אנחנו יכולים להיות כאלו שיכולים לשנות תדיר את התבניות עליהם מבססים את החשיבה שלנו, כדי שנוכל להתמודד באופן טוב ומעמיק יותר עם כל השינויים והאתגרים הרובצים לפתחנו?
היום בקורס מתודולוגיות מתקדמות לניהול ידע, ארתור שלי מאוסטרליה, הוביל אותנו במפגש שזה נושאו- איך לקדם את יכולת הסתגלנות (adaptability).
מה לקחתי?
ארתור הציג דרך מפתיעה יחסית לבניית יכולת הסתגלנות שלנו, המבוססת על ספר שהוציא לאחרונה בנושא.
כדי לפתח את יכולתנו להיות סתגלנים- אנחנו מדברים עם אנשים אחרים, משוחחים איתם. עד כאן- אין שום הפתעה. אבל.. כאשר אנחנו מקשיבים להם, אנחנו נקראים להאיר ולהדגיש דווקא את ההבדלים שבינינו לבינם בנושאים המדוברים. אנחנו רגילים לחפש את ההבנות המשותפות. זה נחמד, ונותן לכולם הרגשה טובה, אך משאיר את השיח ברמה רדודה יחסית. אם אנחנו רוצים באמת לשפר את יכולתנו המנטלית ולהיות יותר סתגלנים לשינויים ולרעיונות חדשים, אל לנו להסתפק בהסכמות. אנחנו נקראים לחפש את ההבדלים, תוך, כמובן, כיבוד האחרים והדעות השונות. אנו נקראים להבין את הפערים ומה עומד מאחוריהם (הרציונל). ארתור מציג שלבים נוספים בתהליך- אך זו הליבה, וזה הקסם. להכיר בהבדלים, להבין מאיפה באו, ולהכיל. בדרך זו, המוח שלנו הופך ליותר גמיש, ומאפשר לכל אחד ואחד מאיתנו להצליח לפתח רעיונות יותר טובים. בדרך זו, אנחנו יכולים לייצר שיתופי ידע ושיתופי פעולה טובים יותר עם האחרים (שיתופיות- collaboration), להתחבר איתם יותר (engagement) וליצור יחד (co-creation) יותר רעיונות, ורעיונות עמוקים וטובים יותר. הללויה.