להבדיל מהפדגוגיה שבה המוקד הוא תהליך הלמידה וההובלה של הילד, האנדרגוגיה שמה דגש על הלומד עצמו, האדם המבוגר הלומד.
המאפיינים מרכזיים של התיאוריה ללימוד מבוגרים [בניגוד ללימוד ילדים]
- תפיסה עצמית של הלומד- רואה עצמו כאוטונומי ובעל מכוונות עצמית.
- הניסיון הקודם של הלומד- משמש כמשאב למידה וקובע את מודל הלמידה האישי שלו. לפעמים יש לדרך זו יתרונות אך במקרים אחרים היא גורמת לקשיים כיוון שמבוגרים מתקשים ללמוד תבניות חדשות. ואז הניסיון מעכב ולא מקדם.
- מוכנות ללמידה- רואה בלמידה מחוברת לחיים ומשרת מטרות בתהליך ההתפתחותי האישי.
- אוריינטציה ללמידה- למידת מבוגרים אפקטיבית כאשר היא ממוקדת בהקשרים ובפתרון בעיות.
- לומדים שואלים שאלות- מבוגרים רוצים לדעת את הסיבה ולא לקבל דברים כפשוטם.
- המוטיבציה של הלומדים- מניעים פנימיים [אנטריניזם] יותר מאשר חיצוניים ומחפשים גם את הרווח שיהיה להם מהלימודים [א.מ.י.ל.י.- אני מה יצא לי מזה].
הביקורת על התיאוריה
- מדוע הגישה רואה את ההבדלים בין סוגי הלומדים רק כתהליך כרונולוגי [ילדים לומדים אחרת ממבוגרים] נויס שיפץ את התיאוריה והגדיר מחדש את מבוגר כ"מבוגר מבחינה פסיכולוגית" ולאו דווקא על פי הגיל הכרונולוגי.
- הביקורת המרכזית היא של ג'ארביס הוא טען שהאבחנה הברורה בין פדגוגיה ואנדרגוגיה לא מתקיימת באופן חד-משמעי בין מבוגרים וילדים [או בין בוגרים פסיכולוגית ושאינם בוגרים].
כתחליף לכרונולוגיה הציע ג'ארביס "גיל מקצועי" של הלומד.
לדוגמא: לומד הנמצא בתחילת דרכו המקצועית אינו יכול להסתמך על ניסיון קודם אינו ממוקד בעיה אינו בשל ובעל ומוכנות ללמידה אינו עצמאי וכדומה והוא זקוק ללמידה בעלת מאפיינים פדגוגים. לעומתו מלומד בעל ניסיון מקצועי יש לו למידה בעלת מאפיינים של אנדרגוגיה: – מסתמך על ניסיון קודם, בעל מניעי אינטריניזם וכדומה.
לדוגמא: בלימוד מחשב המבוגרים זקוקים ללימוד פדגוגי. למרות שהם מבוגרים הניסיון הקודם שלהם אינו רלוונטי לתחום זה והם זקוקים להכוונה ממוקדת.
משמעות הגישה לבניית תכנית הדרכה:
במסגרת איתור הצרכים צריך לבחון האם חברי הארגון הם בעלי ניסיון מקצועי או בתחילת דרכם המקצועית. ארגון שלחבריו יש ניסיון מקצועי, יבנה תכנית הדרכה על בסיס אנדרדוגי.
[מתוך השיעור של ד"ר רינה בר-קול "הדרכה ופתוח בארגונים"]
תודה לתכנית קרב ובפרט לרונן גביש שתרמו את המונח.