תפקידו של מנהל מוצר, בין היתר, הוא לתכנן את חוויית המשתמש ולהשקיע באופן תמידי בפיתוח המוצר. במסגרת תפקידי כמנהלת מוצר של פיתוח ועיצוב אתרי אינטרנט, לקחתי חלק בפיתוח טכניקה המכונה "טעינה עצלה". מונח זה מתאר אסטרטגיה לזיהוי רכיבים בדף אינטרנט שאינם קריטיים באופן מידי לחוויית המשתמש ו"חוסמת" אותם, מתוך מטרה לשפר את חווית המשתמש. במאמר זה אסקור את השימוש בטכניקה זו ואפרט את יתרונותיה.
תמונות ווידאו הם הרכיבים המבוקשים ביותר עבור רוב האתרים ובדרך כלל תופסות רוחב פס רב יותר מכל רכיב אחר באתר. הבעיה מתעוררת בעיקר כאשר בדפי אתרים הכוללים מספר רב של תמונות, קבצי gif, או קבצי וידאו, דפי האינטרנט נטענים לאט יותר, איכות הגלישה נפגמת וכך גם חווית המשתמש.
טעינה עצלה (מכונה גם "טעינה אסינכרונית") היא טכניקה לייעול הצגת תוכן אינטרנט באמצעות דחיית אתחול רכיבים (בעיקר מסוג וידאו, תמונות, קבצי gif וכדומה) עד לנקודה בהם הם נחוצים. טכניקה זו גורסת, שבמקום לטעון את כל דף האינטרנט ולעבד אותו בבת אחת, הדף נטען ומציג את תוכנו בצורה הדרגתית כאשר המשתמש גולל את הדף. לדוגמה, דחיית טעינת קבצי וידאו בדף אינטרנט בעת הגלילה עד שאלו נגלים בפני המשתמש, יכולה להפוך את התצוגה הראשונית של דף האינטרנט למהירה יותר. טכניקה זו מייעלת את השימוש ברכיבים שעשויים להכביד על דפי האתר ולשבש את טעינת הדף, כיוון שהיא שומרת על זמני אתחול מינימאליים – רק כאשר המשתמש גולל את הדף ונתקל בווידאו או בתמונה הם נטענים ומוצגים על דף האתר. אם המשתמש לא יגלול את הדף ולא ייחשף לרכיבים אלו ולתוכנם הם לא ייטענו, הדבר יחסוך רוחב פס ויאפשר למשתמש חווית גלישה מהירה וטובה יותר.
על אף יתרונותיה של טכניקת "טעינה אצלה", גוגל ממליץ שלא ליישם טכניקה זו על רכיבים הנמצאים בראש הדף, שהרי הם האלמנט הראשון שהמשתמש רואה על הדף ולכן צריכים להטען מהר ככל האפשר. טעינה עצלה תאט את טעינת הרכיבים הללו ותשפיע לרעה על ביצועי SEO (קידום אתרים במנועי חיפוש).