להיות רחוק ולנסות להרגיש קרוב
בימים כתיקונם, כשכולם עובדים במקומות העבודה ולא מהבית, רואים אחד את השני, מרגישים אחד את השני, קיימת לכך משמעות מאוד גדולה לתפוקת העבודה, לאיכות ולהרגשה האישית.
בתקופה האחרונה, תקופה בה רובנו נאלצו לעבוד מהבית, ישנה לפעמים הרגשה שהזמן זז לאט יותר, לפעמים אפילו עוצר. אבל לא כך המצב באמת, כי מחוץ לבית, המקום שהפך לימים להיות המשרד שלנו (לעיתים גם עם תוספת משפחתית), הקצב נשאר אותו הקצב, השינויים מתקיימים באותה התכיפות, ואנחנו, כמנהלי ידע, אשר אמונים על ניהול הידע של הארגון, חייבים לזכור זאת.
כמי שהיו רגילים להיות נוכחים בישיבות על שינויים ארגוניים, לרוץ בין בפגישות עם מומחי ידע בארגון, מנהלים וגורמים אחרים ועוד שלל פעולות שהיוו חלק בלתי נפרד מעבודתנו, כבר לא שם, לפחות לא במובן הפיסי (כמובן שיש את הזום אבל האפקט, ויסכימו על כך רבים, הוא לא אותו האפקט). זה הזמן בו אנו חייבים לזכור להיות תמיד עם היד על הדופק ולסגל לעצמנו הרגלי עבודה חדשים, איך משאירים את הסטנדרט הגבוה ולא נכנעים למרחק, איך עובדים יותר עם היומן ועם לו"ז של פגישות כי כבר אי אפשר לקפוץ לרגע לאותו גורם ולשבת אתו לכמה דקות.
המצב אכן מאתגר, אך איך אומרים, זה מה יש ועם זה ננצח!