"הדבר החשוב ביותר בחינוך הוא ללמד את המשמעות של 'לדעת' " (סימון וויל, 1950).
כבר לפני שנים (1959) נחשפנו לתיאוריה של פרידריך הרצברג המדברת על גורמי הנעה חיובית וגורמי הנעה שלילית בעבודה. בצד החיובי עומד רצונו של אדם א) להזדהות עם מקום העבודה שלו ו- ב) לממש את עצמו.
אלא, שאז הדברים תורגמו בעיקר לעניין בעבודה ושאיפה להישגים כמרכיבים מרכזיים של שביעות רצון אדם מעבודתו.
ובשנים האחרונות...השתדרגנו.
כיום, אין אנו מסתפקים בעניין בתפקיד, בסביבת עבודה נעימה, חברים מסביב ויכולת התפתחות קריירה. אנחנו מחפשים גם משמעות (ראו למשל דניאל פינק- drive 2.0).
אז בימים של קורונה ושעת חירום, קל לכולנו להרגיש את המשמעות. היא סובבת אותנו בכל פעילות, בין אם בעיסוק בהפצת ידע שמטרתו למנוע הידבקות ולהנחות כיצד לפעול, ובין אם בפעילויות יומיומיות, שפתאום מקבלות משמעות וערך עמוקים יותר, בדרך עשייתם ובעצם קידוש השגרה.
אבל, גם בימי שגרה, שאנחנו מקווים לחזור ולהגיע אליהם ממש בקרוב, יש הרבה מקום למשמעות בטיפול בידע:
כתיבת נוהל בדרך אחרת, מונגשת יותר, שמגדילה את הסיכויים לעבודה בטוחה במפעל;
הפקת לקחים, שמייצרת ידע חדש, שמשמעותי ובעל ערך להצלחת פרויקטים;
חילוץ ידע של מומחה, שמעבר לידע הרב שמייצרת לארגון, גורמת להערכה מרובה רגע לפני עזיבה, ולפרגון אנושי;
ובעצם הרבה מפעולות ניהול הידע השוטפות.
אם נשכיל לחפש את המשמעותי, לייצר משמעות, ולתת שם את הערך לארגון- נצליח בפעילותנו הרבה יותר.
וזכרו- המשמעות לא תמיד רודפת אחרינו. בידינו הדבר :למצוא אותה, להתמקד בה, ולפעול לפיה.