אני מבלה בחופשה באיי סיישל. שוכבת על כיסא נוח אל מול האוקיינוס, ופתאום מגיח מישהו מעובדי המלון ומציע לנו קנקן עם מי לימון קרים ושתי כוסות לצדן.
מוקדם יותר הבוקר, בעת ארוחת הבוקר, הסתובב אחד המלצרים בין השולחנות עם סלסלה ובה מאפה חם שיצא עתה מהתנור, והציע לכל אחד מהאורחים לקחת ולאכול.
אלו שתי דוגמאות של רגעים קטנים גדולים.
מה שמייחד רגעים אלו הם ארבעה מאפיינים:
המאפיין הראשון- הם אכן קטנים. לא מדובר על הרעיון לצאת לחופש אקזוטי, אחרי שנסיעת עבודה להונג קונג התבטלה, בנסיבות ברורות. הרגע צריך להיות קטן. כמו אותו מאפה, שלכאורה היה ניתן למצוא כחלק מהמזנון העשיר, ובאמת לא עולה למלון כמעט שום מאמץ להציע אותו טרי בין השולחנות.
המאפיין השני- הרגעים תמיד חיוביים J
ההיבט השלישי- הם מפתיעים אותנו. מפתיעים אותנו בעיתוי ו/או בתוכן. האחים HEATH כתבו ספר נפלא על הרגעים (לקריאת הסיכום: http://www.kmrom.com/Site/Articles/ViewArticle.aspx?ArticleID=2690) שם נתנו דוגמה של איש משאבי אנוש המתעניין בשלום עובדים שנקלטו, לא ביום הראשון, אלא דווקא ביום ה- 100. אין ספק שהעובדים לא מצפים, לאחר שלושה חודשים וקצת להתעניינות שכזו, ואין ספק שזהו גם זמן הרבה יותר מתאים לבירור שלומם והצלחת קליטתם. כאשר העיתוי אקראי ,או לפחות נראה כזה, נוצרים אותם רגעים.
ההפתעה יכולה להיות גם בהיבט התוכן. אתה מקבל מתנה קטנה משמחת שלא ציפית לה.
והמאפיין הרביעי האחרון- הרגעים אישיים ואנושיים. הם אישיים כי אכן מתאימים לך ולמצבך או לדברים שאתה אוהב; והם אנושיים, כי מי שמבצע אותם הוא אדם ולא מחשב (וכך אנחנו מוציאים את אותם עשרות ברכות מזל טוב ליום ההולדת שנשלחים לך באופן אוטומטי על ידי תוכנות וארגונים שונים מקטגוריית ה"רגעים").
למה הרגעים, ויש יקראו להם- רגעי קסם, כל כך חשובים?
כי למרות המאמץ שנראה קטן, הם יוצרים אצלנו תחושה חיובית אמתית; הם גורמים לנו לחייך.
ואם נשכיל, כל פעם שזוכים לקבל רגע אחד, לחשוב על דרך שלנו להעניק רגע משלנו למישהו אחר- בן/בת זוג, משפחה, עמית, ספק, לקוח או אפילו איש זר... העולם כולו יהיה כנראה מקום טוב יותר.
אפשר להתחיל היום.