כמו שלא כל כך קל להגדיר מהו ידע, כך לא כל כך פשוט להגדיר מהו ניהול ידע. אנחנו מוקפים בידע גלוי וסמוי, הוא מגיע אלינו בצורות רבות ונוגע בתחומים רבים. לכן הניסיון להגדיר, לנהל, למצוא את הדרכים הטובות ביותר למפות את הידע, להבנות ולשתף אותו הן מגוונות מאוד, מורכבות ויצירתיות. המשמעות העמוקה החבויה לדעתי בתהליכים של ניהול ידע, היא האבחנה בין עיקר לתפל, מה חשוב ומה לא, ואת מה שחשוב - באילו אופנים הכי מוצלח לשמר ולשתף. כל יום אנחנו מוצפים במידע וצריכים להחליט מה מכל המידע ראוי לשמר ובאילו דרכים, ולכן במובן מסוים כולנו מנהלי ידע בכל יום מחיינו.
ניהול הידע כמקצוע מאפשר לנו לחשוב לעומק על תהליכים אלו, לייעל אותם ולייצר משמעות אמיתית עבור ארגונים שיכולים כך להחליף תהליכים מסורבלים, ארוכים ולא מדויקים, בתהליכים יעילים ומהירים ולחסוך מעובדים להמציא את הגלגל כל פעם מחדש. אני מאמינה שבמובן מסוים לניהול הידע יש דרך לגרום לכך, שהידע בארגון יהיה גדול מסך הידע של כל עובדי הארגון.
מדובר בתחום רחב ומגוון שמאפשר יצירתיות רבה. כמי שמגיעה מתחום הכתיבה והאמנויות, החיבור שלי לתחום נוטה בדרך כלל להיות סביב תחומי היצירה. החוויה המשמעותית שלי בניהול ידע היא מהשנה האחרונה. לאחר שכתבתי שני משחקי חדר בריחה, במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה ובמוזיאון ישראל בירושלים, ניצבתי בפני האתגר לכתוב חדר בריחה שמתמקד בעולם ניהול ידע.
במהלך יצירת החדר, הפתיעו אותי נקודות ההשקה בין חדר בריחה לניהול ידע. בחדר בריחה המשתתפים הופכים חלק מהסיפור, מה שמכונה immersive story telling - הם אינם פסיביים כמו צופים בסרט, אלא תורמים להתקדמות הסיפור ויש פה חוויה אקטיבית של חשיבה ופיצוח. חדר הבריחה הזה מתרחש בארגון מסתורי ולכן משימות ניהול הידע מהותיות לסיפור ושזורות בו, ופתרונן מקדם את העלילה. חוויית הלמידה נעשית בצורה חווייתית תוך פתרון התעלומה. גם בניהול ידע רצוי לדעתי לחשוב איך המשתתפים הופכים באופן פעיל לחלק מהחוויה, תורמים מהידע שלהם, משנים אותו ומשפיעים עליו.
החוויה חידדה אצלי את ההבנה שבכל פעילות בכלל, ובנושאי ניהול ידע בפרט, כדאי לזכור את חשיבות המשתמש/משתתף ולשאוף לחוויה שלו כגורם פעיל ולא פסיבי. בצורה מפתיעה, או אולי לא, כשהחוויה שלו תהיה מוצלחת ומשמעותית, כשירגיש שהוא תורם באמת, משנה ולוקח חלק, תהפוך העשייה שלנו בניהול ידע משמעותית הרבה יותר גם עבורנו.