את הפוסט הנוכחי אני כותבת מלפלנד. לא ברור למה אדם בר דעת בוחר בדעה צלולה לנסוע למקום שבו החום (הוא אולי נכון יותר להגיד: הקור) הינו מתחת ל 20 מעלות צלזיוס (היום בשמונה בבוקר 26-) ובכל זאת, יש דבר קסום בלראות את נפלאות היקום והטבע, ואני לא מצטערת אף לרגע.
לפלנד הינה חבל ארץ המשתרע על שטחים ברוסיה, שבדיה, נורבגיה ובעיקר בפינלנד. זו ארצם של הלאפים, או כפי שהם קוראים לעצמם ה"סאמים". אנשים אלו הגיעו לכאן לפני שנים רבות כאשר חיפשו מקום חם יותר לגור בו...
כמו בטיולים למקומות אקזוטיים אחרים (שמורות אינדיאניים בארצות הברית, יערות הגשם בקוסטה ריקה ועוד), גם כאן אנו מגיעים לכל מיני מקומות בהם מספרים לנו על מורשתם של בני המקום. מיותר לציין שמקומות אלו לא חפים מאלמנטים של שיווק. בחלקם, היום זכיתי לשמוע על אגדת ארבע הרוחות, שבעקבותיה כל סאמי לובש כבר דורות כובע צבעוני בו נראה שיש ארבע צלעות. אני מוצאת את עצמי תוהה לא רק על האוטנטיות של האגדה, אם כי גם על האוטנטיות של המספר. עד כמה מדובר בבן העם שבאמת ובתמים שמח לשתף את מורשתו עתיקת היומין, ועד כמה מדובר בסיפור, שאולי עובר מאב לבן, אך משמש בעיקר כחלק מפרנסתם בזכות כל עוברי האורח המגיעים למקום. אני מוצאת את עצמי שואלת האם המורשת הייתה משתמרת ללא התיירים, ואני לא באמת בטוחה שהתשובה היא חיובית. בוודאי הייתה משתמרת הרבה פחות.
ופתאום אני תופסת שבכלל לא רע הדבר. שימור ידע, כמו גם שיתוף, הם דבר חשוב. לעיתים ניתן לעשות זאת בדרך טבעית, ולעיתים אנו צריכים לעשות שימוש בגימיקים ופטנטים מסוגים שונים, שיכולה להיות להם מטרה אחרת או נוספת; אך הפלא ופלא, למרות זאת, אנו משיגים את שימור או שיתוף הידע.
דוגמה פשוטה למהלך כזה הינה תחרות שימוש באתר, או כל מערכת אחרת. עצם התחרות אינה מעניינת; אולם, כאשר אנשים נכנסים, הם רואים את הדברים החיוביים שנמצאים שם, ובוודאי שהם יוצרים הרגל חדש, ובעתיד, גם לאחר התחרות, יהיה להם הרבה יותר קל להיכנס ולחפש או לשתף מידע וידע במערכת האמורה, שהרי הם כבר מורגלים בה.
אז נצלו כל הזדמנות חיובית לייצר שימור ושיתוף ידע; בין לשמה, ובין שלא לשמה, שיגיע לשם. ובין לבין, נסעו לבקר בהרבה מקומות אקזוטיים. כדאי :)