רבים מאתנו, כאשר ישמעו או יראו את השימוש במונח "בפעם הבאה", ינועו באי שקט על מושבם. "שוב דחיינות", יחשבו בליבם; באותה מידה היה ניתן לומר "אחרי החגים". המצטיינים ילכו צעד נוסף קדימה בחשיבה זו; בטח התכוונו ל "עוד שלושה שבועות"- לא שבועות השנה, לא שנה הבאה, רק בעוד שלוש שנים.
אלא, שכמו הרבה נושאים ומונחים אחרים, שניתן לתת להם פרשנות אחת ובו זמנית את ההיפך מכך- גם כאן כך הדבר. בפוסט זה, אני מבקשת להציע את שיטת ה"פעם הבאה" כשיטה חיובית, המסייעת ללמידה ולשיפור העשייה בשטח.
ובמה דברים אמורים?
כאשר אנחנו מבקשים ללמוד איך לשפר, אנו משתמשים במגוון מתודות לניהול: צוותי שיפור איכות, הפקות לקחים, GEMBA ועוד. אנו לומדים את המתודות ומנסים, עם הרבה כוונות טובות, ליישם אותם אחת לאחת, בדרך הטובה ביותר שאפשר.
אלא מאי, לא תמיד כל כך קל ליישם, ומסתבר שלא תמיד כל כך קל ללמוד.
פעמים רבות הניתוח מורכב, וסיעור המוחות הנדרש כדי להגיע לתשובה הנכונה. היינו רוצים לחשוב, שזה הגורם המרכזי היחיד המעכב את הלמידה. אך בינינו לבינינו, יש גורם מעכב נוסף והוא משמעותי.
אנחנו חוששים משינויים, וחוששים עוד יותר משינויים גדולים. אנו לא מאמינים שנצליח ליישם ולכן מלכתחילה מוותרים. לרדת 20 ק"ג במשקל? עדיף לא לחשוב על זה; לשנות תהליך עבודה על פניו? כאב ראש תהליכי, ועוד יותר- ארגוני.
"בפעם הבאה" היא טכניקה שניתן להפעיל במשולב כמעט עם בכל מתודת למידה. במקום לשאול "מה נכון לעשות?" ומיד לאחר מכן להיבהל מגודל השאלה, ועוד יותר מגודל התשובה הפוטנציאלי, שאלו "מה נעשה יותר טוב בפעם הבאה?" שאלה זו אינה מחפשת את התשובה המושלמת, אלא מכוונת לשיפור הדרגתי ומידתי.
לעיתים יש מקרים בהם נכון לחשוב רחוק ולחשוב חזון.
אך כנראה, שבלא מעט מקרים אחרים, יותר נכון לחשוב הדרגתי.
ותתפלאו- פעמים רבות, בתת מודע נכוון לחזון הגדול. ואולי, בזכות החשיבה המדורגת, נצליח לשם שינוי גם להגיע.
בהצלחה במסע.