הספר להיתקל באושר, הינו עוד ספר המסייע לנו להבין איך עובד מוחנו. הספר נכתב על ידי דניאל גילברט, פרופסור לפסיכולוגיה, ותורגם לעברית על ידי אסף כהן (הוצאת מטר). הרעיון המרכזי העומד מאחורי הספר: כולנו שואפים לחוות אושר עתידי. האומנם יש דרך לדעת כיצד להתנהג היום ואילו החלטות לקחת על מנת שנגיע לאושר זה?
הספר כתוב באופן שנון, לעיתים שנון מידי, כאשר תוך כדי ההצפה בידע ומידע, הסופר לרגע ממעיט בעצמו, ולרגע- בדיוק להיפך.
ניתן להגדיר את הספר כמדע פופולארי, המנתח סוגיה רצינית, בכלים רציניים, אך תוך הגשה קלילה.
מפת הספר:

הספר מלא בדוגמאות, מבוססות מחקרים, המתארות את תעתועי המוח, בגינם אנו מתקשים לקבל החלטות נכונות בכלל, והחלטות נכונות לגבי העתיד בפרט. הקוראים יצליחו לזהות בין שלל דוגמאות אלו את המוכר מספריו של דניאל כהנמן, דן אריאלי ואחרים בתחום.
השורה התחתונה: מלמד ומומלץ.

מהו האושר העתידי?

ההישג המשמעותי ביותר של המוח האנושי קשורה ביכולתו לחשוב על דברים שאינם קיימים במציאות, ולפיכך לתכנן עתיד. אמנם גם בעלי החיים מסוגלים לבצע תחזית, אולם זו מוגבלת לעתיד המיידי בלבד, באופן אישי ומקומי.

האדם לעומת זאת מסוגל לחשוב רחוק יותר- בכל המובנים, ומחשבה זו יכולה להסב לו עונג, וזאת מעבר לחוויה עצמה, עליה יתענג בעת מימושה (תחשבו על הציפיה לארוחה טובה או מישהו אהוב).

ידע הוא כוח, והמוח שלנו מבקש, על כן, לחזות את העתיד, כדי לשלוט בו (אגב- גם על שילטה זו אנו מתענגים).

בשפה העברית אנו עושים שימוש במונח "אושר" לטובת שלושה צרכים קרובים:
אושר רגשי- חוויה של שמחה, עונג או הנאה- אני מאושר- משמע אני שמח מאד;
אושר שיפוטי- אני מאושר מהתנהגותך, משמע אתה נוהג בסדר על פי חוות דעתי;
ואושר מוסרי- רוח טובה ומידות טובות; דרך חיים שיש לשאוף אליה.

כשאנו מתכננים את עתידנו, אנו מכוונים לפעולות שתגרומנה לנו אושר.
לכאורה, מדובר במשימה קלה, היות ואנו מכירים את עצמנו, והיינו אמורים לדעת מה יגרום לנו אושר.
אלא שאין פני הדברים כך כלל ועיקר. מסתבר, שהפרספקטיבה הפנימית שלנו על עצמנו אינה מספיקה, וגם הסתכלות כללית על אנשים (הוא משותק משמע אינו מאושר), אין בה די אמת.
גם אם אנחנו מבינים מהו אושר, קשה לנו לעיתים לדעת מה גורם לנו לאושר- אפילו אנו חווים אותו כעת. הפילוסוף והמתמטיקאי רנה דקאנט הסיק, על סמך מחקרים, כי אנו יכולים ררק לדעת מה החוויה אותה אנו מרגישים, אך לא מה גרם לה (האם רעדנו כי עמדנו על גשר, או למעשה, הרעד נבע משיחתנו עם בחורה על אותו הגשר).

קשה עוד יותר לחזות את תחושות העתיד:
איך אירועים שיקרו לנו ישפיעו על אושרנו,
ועוד יותר מכך, מה תהיינה השפעתן של אותן החלטות שנקבל אנו עצמנו לטובת עתיד זה.

חזרה

מגבלות חיזוי האושר:
שלוש מגבלות עיקריות מקשות עלינו לחזות אושר עתידי:

ריאליזם

ריאליזם מוגדר ומתורגם לעברית כ:
"האמונה שדברים קיימים במציאות כפי שהם מופיעים במחשבה" (עמ' 89).

המגבלה הראשונה הקשורה לחיזוי האושר נובעת מכך שאנו משלימים תמונות חסרות, ונוטים לחשוב שלא השלמנו אותן אלא הן היו מלאות.

ההשלמה יכולה להיות שגויה, אך אנו לא מודעים לשגיאה זו, ועל כן חוטאים בריאליזם- במחשבה שהמציאות שווה לדמיון.

השלמת התמונה יכולה לבוא לידי ביטוי באחת משתי דרכים:

א. השלמת פרטים: בשומרנו את פרטי העבר, מוחנו שומר רק ייצוגים של המציאות ולא את כל פרטיה. אירועים קיצוניים, על פי רוב, יקבלו ביטוי משמעותי יותר מאשר אירועים שגרתיים, והיות והאירועים לעולם אינם שווים, נתקשה בניסיוננו לשחזר את העבר המדויק על פרטיו. קושי זה, משפיע כמובן על תחושותינו כלפי העתיד והחלטותינו הנובעות מכך (האם מסוכן עבורי לנסוע במכונית, יושפע מחוויה של תאונה, ולא רק מסטטיסטיקת נסיעות בטוחה; כנ"ל לגבי תחושות חיוביות).

ב. השלמת תפישה: המוח בשומרו ייצוגים- שומר דברים מוכללים- לדוגמא הוא יזכור שראה עין, ולא ישמר את גלגל העין, הרשתית וכו'. כנ"ל אנו משלימים בכלל החושים האחרים (שמיעת מילה כאשר מישהו מחסיר עיצור כי השתעל) ולעיתים יקשה עלינו לשחזר כי היתה כאן כלל החסרה. מוחנו שומר גם ברמה המיידית את העצם המוכלל. קושי זה גורם לכך שלמעשה אנו לא משמרים את המציאות, אם כי פרשנות שלנו לגביה. יש בכך יתרונות גדולים (כמו בהשלמת פרטים) למוחנו האוצר כמות כה גדולה של מידע, אך יש בכך גם חסר. כאשר אנו זוכרים פרשנות, ייתכן ופרשנות זו מוטעה. החלטותינו העתידיות, המבוססות על ניסיון העבר- יכולות להיות מוטעות.

מחקרים מלמדים, כי החלקים החסרים וחשיבותם, גדולה משהיינו מצפים; אנו משווים לעבר, ולא לאפשרי. ובעבר זה, לוקחים בחשבון אירועים קיצוניים, תכונות ומאפיינים קיצוניים ופחות את אלו המייצגים נאמנה את המציאות. אנו לוקחים בחשבון ההחלטות את מה שהדמיון זכר, ותוך שכך בוחרים להשמיט מההחלטה את מה שהדמיון שכח והשמיט מהזיכרון. אנו לוקחים בחשבון פרשנות מוכללת, ופחות את פרטיה.
ככל שההחלטה שאנו לוקחים הינה לטווח רחוק יותר, כך מלמדים המחקרים, נטייה זו להשמטת פרטים (ולקיחתם בחשבון)- הולכת ומתחזקת.

האם זה רע? כן ולא. כן- כי ההחלטה לא מסתמכת על כלל הפרטים; פחות רע, כי עודף פרטים המאפיין אירועים קרובים, מייצר תחושת מציאות מדומה המלווה בתחושות והתרגשות- המעיבות גם הן על איכות ההחלטה.

כך או כך אנו מתקשים בהבנת המציאות על בסיס העבר ושוגים על כן בחיזוי העתיד.

חזרה

פרזנטיזם

פרזנטיזם מוגדר ומתורגם לעברית כ:
"הנטייה של חוויה נוכחית להשפיע על ראיית העבר והעתיד" (עמ' 125).

המגבלה השנייה הקשורה בחיזוי העתיד, נובעת מכך שאנו חושבים שהעתיד דומה להווה; כי מה שהיה הוא שיהיה. אם בהתייחסותנו לעבר השלמנו פרטים (ראה מגבלת ריאליזם), הרי שבמחשבה נקייה על עתיד, אנו מתחילים מדמיון, ומייצרים את כל הפרטים לגמרי מעצמנו, ללא שום בסיס ודאי.
וכאן, יש מקום רב לשגות בחיזוי.

ישנן מספר בעיות הגורמות לנו לחשוב שמה שהיה הוא יהיה:

•  תחושה נוכחית-
  כאשר אנו חושבים על העתיד, אנו מושפעים מאד מתחושתנו המיידית הנוכחית, ואיננו מודעים לכך. אנו מדמיינים אירוע עתידי, בעקבות החלטה שנקבל לכאן או לשם, ומיד אנו מוצפים בתחושה. אנו נוטים לייחס את התחושה לדמיון, בעוד זה, מושפע מאד מצב רוחנו, עד כמה קר לנו כעת ועוד תחושות הסובבות אותנו באירועים ומצבים עכשוויים. אנו מתקשים לסנן תחושות אלו ומייחסים אותם לעתיד.
•  תדירות וגיוון-
  אנו מבינים את רמת ההנאה והאושר בעתיד כסטטיים, בעוד אלו מושפעים מתדירות וגיוון. אם מאכל מסוים גורם לנו אושר, אין זה אומר שהוא תמיד יגרום לנו אושר. אכילתו מידי יום דווקא תמאיס אותו, וברמה מסוימת אנו אוהבים גיוון. לא ניכנס כאן לכלל הפירוט, אך תדירות גבוהה ותדירות נמוכה, משפיעות על הצורך שלנו בגיוון ועל רמת האושר שיסבו לנו מאכלים, אירועים ומצבים.
•  נקודת ייחוס-
  אנו מושפעים מנקודת ייחוס שמביאים בפנינו. נחשוב לדוגמא, שחופשה משמחת אותנו הרבה יותר אם יודיעו שמחירה ירד למחצית מאשר לפני שבוע, מאשר לו היינו משלמים את אותו המחיר, אך ללא הודעה נלווית זו. כל ייחוס שכזה משפיע על קבלת החלטה נבונה לגבי חיזוי האושר העתידי כנובע ממנה.

השורה התחתונה חוזרת למוטו הכללי של הספר. אנו מתקשים בהבנת המציאות על בסיס ההווה ושוגים על כן בחיזוי העתיד.

חזרה

רציונאליזציה

ריאליזם מוגדר ומתורגם לעברית כ:
"הניסיון לגרום למשהו להיות או להיראות הגיוני" (עמ' 165).

המגבלה השלישית הקשורה לחיזוי העתיד נובעת מ (אי) הבנתנו את העתיד.

ראשית, לא משנה לאיזה מצב נקלענו- אנו מנסים להפוך אותו ברוחנו להגיוני (דיסוננס קוגניטיבי);

שנית, חוויות העתיד הן רב משמעיות, בבואנו לבחון אותן, אנו מסתכלים על פי רוב, רק על חלק קטן מההיבטים (הבולטים יותר). לדוגמא, אם נחשוב על תאומים סיאמיים, מיד יראה הדבר כרע בעינינו בגלל המגבלות הקשורות בחיים משותפים של שני אנשים עם גוף מחובר. רוב התאומים הסיאמיים, עם זאת, אינם רוצים להיפרד זה מזה, היות והמחויבות ההדדית והתמיכה שלהם זה במשנהו אינם משהו שהיו מוכנים לוותר עליו.

ושלישית, אנו מעריכים את העתיד בתערובת של מציאות עירומה ואשליה מוקצנת לטוב או לרע (מ.ל. הם חשובים כי מהווים חלק מחסינות פסיכולוגית ויש להם על כן מקום). כאשר אנו מתקשים להפריד את המציאות מהאשליה ולהיפך. אנו מסלפים לכן עובדות, ונוטים לחפש להן הצדקות במציאות (העולם מלא בכל כך הרבה עובדות, שלכל דבר שנרצה- נמצא הצדקה אי שם). אנו מוטים גם מתפיסת עמדות ומחוויות שעברנו (יותר מאשר מאלו שלא עברנו); אנו מושפעים יותר מאירועים נדירים וייחודיים מאשר מאלו שאינם כאלו. כך ממשיכים ומסלפים את המציאות בדרכים רבות, ומטים את ההחלטות בכל דרך אפשרית.

ושוב...החלטותינו לגבי העתיד ותפיסת האושר שנדמה לנו שחווה- רחוק מלשקף את שיהיה.

חזרה

הצעה: חיזוי האושר

לאור כל המגבלות על חיזוי אפשרי של האושר, יכולנו לחשוב, כשמו של הספר, כי ניתן רק להיתקל באושר, אך לא לחזות אותו.
אך גילברט כן מציע שיטה המאפשרת להכיר את האושר העתידי, למרות שהוא לא כל כך בר חיזוי. הוא פשוט מציע... שנשאל אחרים שכבר חוו אותו, ונלמד מהם.
ברור לא שרוב האנשים לא יעשו זאת, היות והם חושבים שהם ייחודיים. זאת משלוש סיבות:

א. כי דרך ההיכרות שלנו את עצמנו פנימית, ואנו חווים את עצמנו שונה מאשר אחרים חווים אותם (ואנו חווים אותם).

ב. גי למרות שאנו משתלבים, על פי רוב, בקבוצה של שווים לנו, אנו משאירים לעצמנו מעט מקום לשוני ואפשרות התבטלות בתוך קבוצה זו.

ג. כי אנו נוטים להפריז ברמת הייחודיות של אנשים בכלל, ושלנו בפרט (נתייחסות מופרזת לקיצוניות כבר הוזכרה בהקשרים נוספים- מ.ל.).

אך אנו איננו כה ייחודיים, ולמעשה אנו יותר דומים לאחרים משהיינו רוצים לחשוב.
ואם נאכן נצליח ושתחרר מחשיבה מוטעית זו, הרי שנוכל להישען ולהסתמך על החלטות של אחרים וההבנה איך החלטות אלו השפיעו על חייהם, כלי שהוא טוב בהרבה, כפי שטוען גילברט, מכל דרך חיזוי אחרת.

אני מודה שאני לא מתחברת להמלצה זו... ראו להלן.

חזרה

אפילוג

אני מבקשת להוסיף כאן דעה אישית, כמסכמת של הספר. איני מסכימה עם הצעה זו.
המלצה זו של גילברט, לטעמי, מתאימה פחות בהחלטות חד פעמיות (כי אין מה להשוות), בהחלטות שפחות גורמות לאושר בדרך החלטתן, ובהחלטת שתלויות בנסיבות והקשרים מסוימים למדי, שאותם קשה לנו לנתח באופן מדויק ואובייקטיבי.
ושלושת ההחלטות המרכזיות בחיינו, נופלות לקטגוריות אלו:
ואסביר את דבריי.
שלושת ההחלטות המרכזיות בחייו של כל אדם, פי שטוען גם גילברט, הינן: החלטה על בן זוג; החלטה על מקום מגורים; והחלטה על מקום עבודה/קריירה.
החלטה על בן זוג היא אישית וחד פעמית (בתקווה). אין מספיק אנשים שהתחתנו עם בת הזוג שאנו רוצים להינשא לה, כדי שנדע לברר האם זו החלטה מוצלחת, או לא. [אם יש מישהו שכבר היה נשוי לעשר נשים והתגרש, כנראה שזו אכן תהיה החלטה טובה לא להינשא לו, אך זה רחוק מלהיות מקרה מייצג.]
ההחלטה השנייה החשובה בחיינו- קשורה למקום המגורים. ולמרות שבקליפורניה מזג האוויר יותר יפה מאשר באוהיו, וזה היה אמור להשפיע על אושרנו, הרי ידוע המחקר, שרמת האושר אינה שונה בשני מקומות אלו. כנ"ל במקומות אחרים, שוב, להוציא חריגים קיצוניים. בכל מקום, באנשים מאושרים במידה דומה, ואם נברר ונשאל- לא נרוויח מאומה.
ההחלטה השלישית היא הקריירה אותה אנו בוחרים. קריירה זו הינה בחירה חשובה, אולם כל עבודה מתאימה וגורמת אושר לאנשים אחרים. אני זוכרת, תוכנית RADIO TED בה אדם האוסף שאריות צואת חיות סיפר כמה הוא מאושר בעבודתו. האם מתאים לכל אחד? לא בטוח? האם היו לו אפשרויות אחרות? אצלו, במקרה כן. הוא עבד רוב חייו כפסיכולוג והתייאש מלשמוע את תלאות האנשים. כיום הוא מאושר. אז מה מתאים למי ומתי? לא ברור האם נוכל לנתח את הגורמים כדי לקבל החלטה מיטבית מראש.

לאן זה לוקח אותנו? האם עלינו לחזור ולחכות "להיתקל באושר"? האם להפסיק לתכנן את עתידנו ואושרנו העתידי?
אני סוברת שלא. אני סבורה שעלינו לתכנן כמיטב יכולתנו, עם שתי תוספות מעבר למה שעשינו עד כה:

א. מודעות למגבלות. מודעות שכזו תקל על התמודדות עם המגבלות ושיפור ההחלטה.

ב. הבנה מתי כדאי להשקיע בתכנון ואיפה כדאי לוותר, כי אולי מחיר ההחלטה השגויה לא גבוה דיו מחד, וחיזוינו את ההחלטה הנכונה לא מספיק גבוה מאידך.

בתקווה לעתיד מאושר לכולנו :-)

חזרה