משחוק, או בשמו הלועזי, Gamification, התחיל כעוד אופנה. אופנה שעיקרה שילוב היבטים משחקיים בשירותים ובמוצרים אותם אנו מציעים ללקוחותינו. חלק התלהבו מאד, חלק נחרדו מאד, מעט נשארו לגמרי אדישים לרעיון.
המתלהבים חשו שיוכלו להפוך ל- Cool-יים; להציע פתרון הכולל חיפוש של מטמון באתר, צבירת נקודות, דמויות מתפתחות ומה לא.
הנחרדים חשבו על המשתמשים ועל הארגון שבו הם מצויים, על מכובדותו או שמרנותו, ואמרו לעצמם, שזה הדבר האחרון שמתאים להכניס לארגון.
האמת- אף אחד כמעט לא מימש באמת. דיברו? כן; התלהבו? כפי שכבר כתבנו- חלק אפילו מאד.
אך לממש בתוך הארגון? כמעט ולא.
בינתיים התכולה החלה להתרחב. לא עוד משחוק= שילוב מרכיבי משחק, אם כי משמעות רחבה מעט יותר, השונה מתרגומה המילולי, אך מכילה הרבה יותר.
משחוק= שילוב מרכיבים חווייתיים חיוביים (יש יאמרו כייפיים) בתוך המוצר/ שירות.
מה ההבדל?
אנחנו מדברים על שימוש בצבעים מעוררים;
אנחנו מדברים על שילוב מוזיקה;
אנחנו מדברים על תחרויות, במובן הרחב של המילה, ולא רק כחלק ממשק;
אנחנו מדברים אפילו על דרך כתיבת התוכן.
כל אחד לפי דמיונו.
הרחבת המונח פותחת בפנינו צוהר משמעותי. היא מקלה, גם על המתלהבים, וגם על אלו שבעבר נחרדו, לשלב כל אחד אצלו, ולו גם באופן חלקי, מעונב או חופשי, מרכיבי משחוק.
למה כדאי?
כי משחוק מגביר את מחויבות המשתמש אלינו. או ליתר דיוק- מגביר את ה- engagement שלו (אין עדיין מילה מקבילה בעברית המתארת תכונה זו כפי שהיינו רוצים).
כאשר משלבים משחוק, אנו משפרים את רצונו של המשתמש לצרוך ולתרום את הידע/שירות/מוצר. אנו משפיעים על ההיבט הרגשי, שהינו חלק חשוב במשוואה המשפיעה על המשתמש.
שלא נתבלבל. משחוק אינו תחליף להנגשה לוגית מדויקת ופשוטה. משחוק אינו תחליף (לאורך זמן) לתוכן איכותי. אך משחוק, פעמים רבות, הוא המפתח החוסם או מאפשר התייחסות ופתיחת לבבות (בין במודע ובין אם לא);
לפני עשר שנים האמנתי שאם הידע/ שירות/ מוצר פונקציונאלית נותנים מענה, אין צורך להתייחס לצורה (כל עוד לא מקלקלים באופן מוגזם). כייף ויופי, כך חשבתי, נועדו לחפות עבור מי שלא יודעים להציע מענה טוב דיו.
היום אני יודעת, שמשחוק ובכלל חוויית משתמש פותחים את הדלת להצגת מוצר מעולה. שווה.