אנחנו רצים; כל הזמן עם הלשון בחוץ- מנסים להספיק.
התנהלות זו אפיינה את סוף המאה ה- 20, באופן מפתיע ללא קשר לנסיבות.
היא התרחשה באופן טבעי בעיתות צמיחה, כשארגונים ניסו להיות הראשונים בשוק (זוכרים את המונח Time to Market?) אך התרחשה, באופן טבעי לא פחות, בעיתות לחץ כלכלי, כשניסו לעשות הכל, רק בפחות משאבים. התרגלנו לרוץ.
למרות שאנחנו כבר עמוק בתוך המאה ה- 21 (השנה ה- 15- מי היה מאמין שזה עובר כל כך מהר?) אנחנו עדיין רצים. הרבה השתנה, אך הריצה דווקא לא. יש כאלו שיאמרו שגם זה השתנה, כי רצים אפילו יותר....
בין ספרי הילדים המכילים הרבה אמיתות גם עבורנו הבוגרים, ניתן למצוא ללא ספק את ספריו של א.א. מילן- פו הדב.
בתמונה המצורפת- ראו את הכתוב:
פו הדב נחבט בראשו שוב ושוב, ברדתו במדרגות. לו רק היה יכול לעצור את הדפיקות בראש, ולחשוב לרגע, היה בוודאי חושב על שיטה אחרת לרדת במדרגות, שתכאיב לו פחות.
כולנו יודעים עד כמה חשוב לעצור ולחשוב, ובכל זאת, המלאכה אינה קלה. מעבר לסיבות של היעדר זמן, גם אם הזמן שייחסך גדול יותר, קיימת סיבה נוספת: ומה אם נעצור? איך נדע מה נכון לעשות אחרת? איך נדע איך להתקדם טוב יותר?
ראשית, בעבודה לפי מתודולוגיה סדורה, שתסייע בתהליך החשיבה. מתודולוגיה שתסייע:
גם בבחירת נושא שאותו נקדם (במשפט אחד- נושא בו תהיה לנו תועלת אם נשקיע, ושיש סיכויי הצלחה שאכן ישים לעשות בו שינוי).
וגם בקידום תהליך החשיבה לשיפור הקיים.
ישנם מספר מודלים לפיתוח ידע זה, אך לא כאן המקום לפרטם (אולי בפוסט ייעודי J).
מה שכן- מומלץ לתהליכי פיתוח שכאלו להיעזר באדם חיצוני; חיצוני לכם, חיצוני ליחידה או אפילו חיצוני לארגון. כדאי אפילו לשקול להיעזר לתהליך שכזה ביועץ חיצוני.
מדוע? כי אנחנו עמוק בפנים. אנחנו מתקשים להתנתק מעצמנו ומהעשייה, ולראות נכוחה.
פיתחה של שנה חדשה היא תמיד זמן למחשבה. מציעה לנצל זמן זה, ולעצור, כדי לחשוב עוד קצת מעבר.
אני עושה זאת בעצמי; ממליצה גם לכם.