כלל אצבע ידוע בעולם ה UX הינו כי חשוב ביותר לתקף ולבחון הן את המתוכנן והן את הנבנה מול המשתמשים. ישנן גישות, מתודולוגיות ואף טכנולוגיות רבות המסייעות בכך, אך המטרה של כולן אחת היא – לקלוט ולנתח את התגובה, המודעת והלוא מודעת, של המשתמש למסך הנחשף בפניו.
על אף המידע הרב ויקר הערך המתקבל מתיקוף על ידי משתמשים, ישנם מקרים בהם נפנה לתקף ולבחון ממשקUX ללא נוכחות משתמש. לצערנו, זמנם של משתמשים הינו משאב יקר ומוגבל והוא אינו עומד לרשותנו בכמות ובלוחות הזמנים שהיינו רוצים. לרוב מסוגלים המשתמשים להשקיע רק זמן מצומצם מאוד בפרויקט עליו אנחנו עובדים, ומכיוון שכך, נבחר את הנקודה בה נממש משאב זה בקפידה ובשלב בו נוכל להפיק ממנו את המירב. בשלבים האחרים נוכל להיעזר בתיקוף הצורך משאב יקר ונדיר פחות. חוכמת המספרים הגדולים הינה סיבה נוספת העשויה להוביל אותנו לבחור לערוך גם תיקוף ללא משתמשים, זאת מתוך ידיעה שהיעזרות בכמות מצומצמת של משתמשים לא תביא לחשיפת כל הבעיות ונקודות הכשל האפשרויות, המשתנות כתוצאה מהרגלי שימוש שונים, מרמת ידע שונה וממטלות שונות.
במאמר זה נסקור שלוש שיטות מרכזיות העומדות בפנינו בבואנו לבצע תיקוף UX ללא משתמשים:
א. סיור קוגניטיבי שיטה ממוקדת משימה בה נעשה דמיון מובנה של אופן החשיבה והפעולות של אנשים בבואם להשתמש בממשק המתוכנן בפעם הראשונה. בגישה זו התיקוף מתחיל בבחירת 'אב טיפוס' של המשתמשים ומשימה מרכזית אחת בה הממשק נועד לתמוך. בשלב הבא נעשה 'סיור קוגניטיבי' במסמך ה detailed design או הדמו של הממשק במהלכו מפורטים כל הפעולות אותן עשוי המשתמש לעשות או השאלות אותן הוא עשוי להעלות בבואו לבצע את המשימה.
עבור כל תיאור של פעולות המשתמש נשאל את השאלות הבאות:
- האם זוהי אכן משימה שהמשתמש ירצה לבצע?
- האם הוא יבין מהם הרכיבים (כפתורים, תפריטים, קישורים וכו') המשפיעים על ביצוע המשימה?
- האם המשתמש יבין כיצד משפיעים רכיבים אלה על ביצוע המשימה?
- לאחר ביצוע המשימה, האם המשתמש יבין את החיווי אותו הוא מקבל על ביצוע המשימה?
כאשר באחת מהשאלות הללו נעשה הסיפור קטוע, לא ברור, לא רציף או לא אמין, סימן שאותרה בעיית UX .
בנוסף לאיתור נקודות חולשה בתכנון, עשוי הסיור הקוגניטיבי לסייע בחשיפת פגמים במסמך הדרישות, (זאת אומרת לא בממשק עצמו אלא באופן בו הוא מתואר).
שיטת הסיור הקוגניטיבי מתאימה במיוחד לפרויקטים מכווני משימות, ולכאלו בעלי מספר משימות מצומצם באופן יחסי, זאת על מנת שניתן יהיה לנתח את כל המשימות באופן זה.
ב. ניתוח פעולות הינה שיטה המתמקדת בניתוח רצפי פעולות אותן יבצעו המשתמשים בממשק. השיטה מאפשרת לצפות כמה זמן יידרש למשתמש מיומן (בניגוד לשיטת הסיור הקוגניטיבי המדמה שימוש על ידי משתמש חדש) לבצע את רצפי הפעולות ועל ידי כך לזהות את נקודות החולשה של תכנון ה UX - הלוא הן, הנקודות "שואבות הזמן".
הבעיות המרכזיות אותן עשויה שיטה זו לחשוף הן:
- ההבנה כי למשתמש נדרשות פעולות רבות מדי על מנת לבצע פעולות מסוימות
- הפעולות הנדרשות עורכות זמן רב מדי
- או כי הן דורשות למידה רבה מדי
כמובן, עשויה שיטת ניתוח הפעולות לזהות חורים באפיון או דברים שאמור הממשק לבצע, אך הוא אינו עושה זאת. והיא עוזרת לחשוף בעיות שעשויות לחמוק מעיני המאפיינים מפאת עומס הפרטים, הדרישות והדקויות עימם הם מתמודדים.
ג. הערכה האיוריסטית של נקודות כשל וחולשה פוטנציאליים ידועים. בשיטה זו מכינים מעין צ'ק ליסט של כל כללי הUX שעשויים להיות רלוונטיים לכול האזורים והרכיבים, ומבצעים ניתוח של הממשק על פי אותו בצ'ק ליסט. ריכוז זה של כל כללי האצבע הרלוונטיים מאפשר לחזור ולבחון היבט היבט של התכנון שנכתב, ומהווה מעין עצירה ולקיחת צעד אחורה על מנת לרענן את נקודת המבט.
עיתים עשוי להיווצר מצב בו כתוצאה מאילוצים מסוימים או רצון הלקוחות נבחר שלא ללכת על פי כלל אצבע או הנחייה מקובלת כלשהיא. שימוש בצ'ק ליסט ובשיטת החקירה האיוריסטית יסייע בבחינה מחודשת של בחירה זו ובהפיכתה למודעת ומנומקת.
בנוסף לכללי האצבע, מומלץ לכלול בצ'ק ליסט זה גם את רשימת הטעיות הנפוצות ולוודא שהן אינן באות לידי ביטוי בממשק המתוכנן. כמובן, על מנת להרוויח כמה שניתן משיטה זו, מומלץ לבצע את החקירה על ידי מספר מעריכים, אך בניגוד לגישות אחרות, ולתיקוף באמצעות משתמשים, מעריכים אלה צריכים להיות בעלי ידע מוקדם בעולם ה UX. הבדל נוסף הקיים בגישת ההערכה האיוריסטית לעומת הגישות הקודמות, הינו כי היא מתאימה במיוחד לאתרים וממשקים שאינם ממוקדי תהליך.
מכיוון ששיטות אלה מדגישות היבטים שונים בשימוש בממשק, מומלץ עד כמה שניתן, לשלבן ולעשות שימוש בשלושתן בשלבים שונים בתכנון הממשק ובנייתו. שיטת הסיור הקוגניטיבי הינה השיטה הנותנת את ההבנה הטובה ביותר בבעיות אותן היא חושפת. מכיוון שכך, מומלץ לשלבה באופן שוטף במהלך כל תהליך הפיתוח. כשפיתוחו של חלק מובחן או משמעותי של הממשק מסתיים כדאי לערוך הערכה האיוריסטית המהווה צ'ק ליסט סופי של התכנון, ושיטת ניתוח הפעולות מתאימה במיוחד כאשר הממשק קרם עור וגידים ומורכבותו כבר ניראית כמעט במלואה. כמובן, אין בכול האמור לעיל משום המלצה לוותר על תיקוף בעזרת משתמשים, אלא הצבעה על תרומתן הנוספת שיטות אלה במשולב עם שילוב המשתמשים.
מקור:
Task-Centered User Interface Design A Practical Introduction, by Clayton Lewis and John Rieman