אני (שוב) קופצת למים. החלטתי, לאחר מחשבות, החלטות, דחיות ודחיות נוספות שאני מתחילה לכתוב בלוג ברשת. זה לא טריוויאלי; יש כל כך הרבה בלוגים ברשת; כל כך הרבה אנשים כותבים ומתבטאים. האם מישהו יקרא? להשקיע את כל המאמץ ולהישאר שם לבד, יכול להשאיר את האדם בתחושת בדידות עוד יותר גדולה מאשר לכתוב ליומן האישי, אי שם במחברת של פעם.
כאן המקום לגילוי נאות: זו לא פעם ראשונה. לפני ארבע שנים הפסקתי כתיבת בלוג שניהלתי במשך שנתיים ובאופן רציף ביותר. וכן, היו קוראים, והיו תגובות. אבל בכל זאת היה לא קל. כתיבת בלוג נראית לכאורה פעולה פשוטה, אך אם לוקחים אותה ברצינות, היא עבודה תובענית וחושפנית. תובענית- כי אם אתה מנהל בלוג ברצינות, צריך לכתוב בתדירות לא נמוכה, וצריך שיהיה מה לכתוב, וצריך להתמיד גם אם עייפים, אם עמוסים או סתם אין כוח או יצאנו לחופש. ועבודה חושפנית, כי כתיבת בלוג אמיתי מחייבת כתיבה בגוף ראשון, מחייבת אוטנטיות ומחייבת גם להודות בחולשות וטעויות. ולא סתם להודות- אם כי ברבים.
אז למה אני חוזרת לכתוב בלוג? כי אני יודעת שזה הדבר הנכון לעשות. אני מנהלת חברה, ארגון לא גדול של 25 איש בבעלותי, ויש לי שוק לקוחות נאמן וקבוע לאורך שנים. אולם אם אני רוצה שיכירו אותי הרבה יותר לקוחות פוטנציאלים; אם אני רוצה שיכירו את פעלי ושיעריכו את המקצועיות שלי, אז בלוג היא שיטה נהדרת (כבר אמרתי שבבלוג אני חושפת יותר מאשר בערוצים אחרים?).
אני לא שונה מעוד עשרות אלפי מנהלים אחרים שמסתובבים במדינה ומנסים לעיתים לשרוד ולעיתים לצמוח בסביבה הלא פשוטה הזו שנקראת "המשק הישראלי". כולנו רוצים להיחשף, ובלוג היא שיטה טובה לא רק לי אם כי כנראה לרבים מכם הקוראים שורות אלו. בלוג משמש כלי שיווקי נפלא כי הוא ישיר ובלתי אמצעי. הוא בעל פוטנציאל לגעת בצדדים האמוציונאליים בגלל דרך כתיבתו, ואם הוא כולל תכנים מקצועיים טובים המהווים את הפן הרציונאלי, אז הוא יכול להוות כלי שיווקי מדהים כי אין לנו הרבה ערוצי שיווק שנוגעים גם וגם.
ישנם ארבע קבוצות של בלוגים: בלוגים אישיים, בלוגים מקצועיים, בלוגים ניהוליים ובלוגים שיווקיים. דוגמא מדהימה לבלוגים אישיים שעשו שינוי הינה אסופת הבלוגים שמייקרוסופט עודדה את עובדיה לכתוב לפני מספר שנים. חברת מייקרוסופט התמודדה עם בעיה של תדמית לא חיובית (בלשון המעטה). פתיחת מרחב בלוגים לעובדים, ועידודם לכתוב, על כל נושא בעולם, ולפרסם את הבלוגים ברשת, היו חלק ממהלך מתוכנן לשינוי התדמית. הבלוגים, כפי שהעיד לאחר שנתיים סמנכ"ל מייקרוסופט לשיווק, עשו את שלהם: אנשים בעולם ראו את עובדי מייקרוסופט כבני אדם, ותדמית החברה חזרה לנסוק.
בלוגים מקצועיים, לעומת זאת, אינם עוסקים בחיים האישיים, למרות שהם כתובים גם הם בשפה האישית ואוטנטית. הם דנים בסוגיות מקצועיות, תוך נגיעה אישית. הם מכסים נושא מקצועי, בדרך שיותר מעניינת לנו לקרוא ולזכור.
סוג אחר של בלוגים הם בלוגים ניהוליים. מנהלים, בעיקר בכירים, כותבים לעובדיהם, על החלטות ומניעי החלטות, על הסבר למדיניות ואיך הם רואים מהלכים בשוק. בלוגים שכאלו הם כלי נפלא לניהול שינויים וכלי לחיזוק נאמנות עובדים והבנת ה"צדק הארגוני".
והסוג האחרון הם הבלוגים השיווקיים. בלוגים שמטרתם לצאת החוצה לקהל. להסביר שגיאות, אם ישנן, לספר על החלטות (למה דווקא אלו צבעי המכונית של שנה הבאה), ולקדם מטרות שיווקיות נוספות. הבלוגים השיווקיים יכולים להיות שיווקיים נטו, ויכולים להיות כמובן גם אישיים, מקצועיים או ניהוליים. הבלוג שאני כתבתי, לפני מספר שנים, היה בלוג מקצועי ניהולי שיווקי, ועסק בניהול במאה ה-21.
אני רוצה להמליץ לכל מי שמנהל עסק, ורוצה לקחת אותו צעד אחד קדימה, לשקול בחיוב כתיבת בלוג.
כדי לעשות צעד כזה, על האדם לדעת לכתוב, וכפי שהזכרתי כבר קודם, לדעת להתמיד וגם לא לפחד מהחשיפה הכרוכה בכתיבה.
כמה טיפים לעצמי, ואולי גם לכם, אם תחליטו להצטרף ולכתוב גם:
הטיפ הראשון קשור בהיערכות המקדימה. מומלץ להכין מראש רשימה של נושאים לפוסטים הראשונים. אני הכנתי רשימה של עשרה (!!) נושאים שכאלו. האם אשתמש בכולם? כפי הנראה לא. אולם הרשימה נותנת לי כיוון. אם כותבים בלוג אישי, אפשר להסתפק בפחות, שכן החיים והאירועים מובילים אותנו, אולם ביתר סוגי הבלוגים התכנון המקדים בהחלט מחדד ומשפר את איכות הפוסטים והבלוג כולו.
טיפ נוסף, הינו, בפוסטים הראשונים, לתת למישהו נוסף לקרוא את שכתבתי, לפני הפרסום. כמו בנהיגה, המיומנות מגיעה עם הזמן, אך בהתחלה, לעיתים נצמדים לכתיבה ולכללים באופן טכני משהו, והאוטנטיות יכולה ללכת לאיבוד.
כמובן- לא להעליב, ולשים לב, שכל חולשה וטעות עליה אני כותבת קשורה בי, רק בי ולא באחרים. בהקשר זה, אין גבול לזהירות. כבר חוויתי כמעט הכל.
וגם...לדעת מתי להפסיק. בוודאי בקרב רבים מקוננת השאלה: אם הכל כל כך טוב, למה הפסקת לכתוב לפני ארבע שנים? השאלה לגיטימית. הפסקתי כי מיציתי. כתבתי במשך שנתיים בלוג על שיטות ניהול, בעיקר לארגונים גדולים, אך לא רק. אחרי שנתיים (=52 פוסטים), חששתי שאתחיל לחזור על עצמי. העבודה לא הלכה לפח. הפקתי ספר, שאמנם לא הפך להצלחה מסחררת אך מידי תקופה רוכשים ממנו עוד עותקים, אם באינטרנט ואם דרך חנויות הספרים (כן- יש לי עוד מה ללמוד גם בכתיבה וגם בקידום מכירות). אז תזכרו שעדיף להפסיק בשיא, ולא אחרי, אך כדאי שהשיא יהיה אחרי תקופה משמעותית. לא אחרי חודש.
ועצה אחרונה: אל תחכו (כמו שאני עכשיו חיכיתי) כל כך הרבה זמן. בלוג היא שיטה נהדרת שיכירו אותנו. אני קפצתי למים; אתם מוזמנים להצטרף.