סיכום ועיבוד- מוריה לוי
הספר רציונליות, הוגנות אושר,: מבחר מאמרים, כשמו כן הוא; אסופת מאמרים שנכתבה על ידי פרופ' דניאל כהנמן, חלקם הגדול עם שותפים חוקרים אחרים ביניהם עמוס טברסקי ורבים נוספים. המאמרים הינם מקבץ חלקי, המשתרע על פרסומים שיצאו בשנים 1974-2003בכתבי עת אקדמיים, הן מתחום הפסיכולוגיה, אך גם בתחום הכלכלה והמדעים בכלל.  הספר עצמו נערך על ידי מיה בר הלל, ויצא בשנת 2005.
באופן טבעי, קריאת מקבץ מאמרים כוללת בתוכה מחד חפיפות וחזרות, כי נושאים תלויים זה בזה, ולעיתים ניסויים מסוימים מוזכרים ביותר ממאמר אחד; אך בו זמנית, הם כוללים גם נושאים שונים, מובחנים, שלעיתים נראים שונים מאד זה מזה, ושהדבק המחבר ביניהם מחייב חשיבה.
ובכל זאת, דבר אחד נראה משותף לכל מחקריו המתוארים להלן של כהנמן:
פרופסור דניאל כהנמן חוקר ומציע מודלים להבנת תהליכי חשיבה שאינם אינטואיטיביים

להלן מפת הספר המתארת רעיונות מרכזיים המוצגים כחוט השני דרך המאמרים השונים. באופן טבעי אין כיסוי מלא של כלל הרעיונות מחד, ומאידך, הרעיונות מבוססים על רעיונות בסיס של חוקרים נוספים, והסיכום מתאר את הרעיונות ללא אבחנה מבדלת בין החוקרים השונים בשותפים לפיתוחן.
מפת הספר:

                                                              מפת הספר
 
הספר הינו בהחלט ספר אקדמי, אם כי יחסית לספר שכזה, הוא אינו קשה לקריאה בזכות דרך כתיבתו הנעימה של כהנמן והדוגמאות לניסויים בהן הוא מתבל את רעיונותיו. לכל חובבי הז'אנר- בהחלט מומלץ ובהחלט יש מה ללמוד. הספר מלווה בהקדמה ואוטוביוגרפיה המחברות אותנו לכותב מילדותו בתל אביב ועד רגע קבלת ההודעה על פרס נובל.
קריאה מהנה!

הערכה

אנשים נוטים להעריך לא נכון הסתברויות במקרים רבים.
ההטיה מושפעת ממספר גורמים הקשורים ביציגות, זמינות ועוגנים:

יציגות-
1. חוסר רגישות להסתברות מלכתחילה של מדגם:

    אם יגידו לנו על בעל מקצוע שהוא בעל תכונה מסוימת, רוב האנשים יעריכו מהו מקצוע

    על פי התכונה, ולא על פי ההסתברות מלכתחילה של אותו מקצוע. גם אם יותר הגיוני שהוא

    עורך דין כי יש הרבה עורכי דין באוכלוסיה, אם יספרו לנו שהוא צנוע ונחבא אל הכלים,

    ונתבקש להעריך האם הוא עורך דין או ספרו, הרוב יתעלמו מסטטיסטיקת הספרנים המועטה,

    ויצביעו עליו כבעל מקצוע זה.
2. חוסר רגישות לגודל מדגם:

    כאשר אנשים מתבקשים להעריך האם משהו יתכן במדגם מגודל X הם לא לוקחים בחשבון את

    גודל המדגם, ובדרך כלל יתנו אותה תשובה, ללא תלות בגודל המדגם. אם יספרו למשל על

    שני בתי חולים שתיעדו את אחוז הבנים הנולדים בכל יום במשך שנה, ורשמו את הימים בהם

    היו לפחות 60% בנים, וישאלו איפה מספר הימים יותר גדול לרישום שכזה (בבית החולים

    הגדול, הקטן, או בשניהם), הרי שרוב האנשים יצביעו על הסתברות זהה. מבחינה

    הסתברותית, ככל שהמדגם גדול יותר, הסטייה מהממוצע קטנה יותר, ולכן הערכה

    שכזו הינה שגויה.
3. תפיסות מוטעות של מקריות:

    אנשים מצפים שרצף אירועים ספציפי ייצג את ההסתברות הכוללת. אם נישאל, למשל, למה יש

    סיכוי יותר גבוה: ללידה של בת, בן, בת ובן, או ללידה של ארבע בנות, אנשים רבים יטו

    להעריך שהאפשרות השנייה יותר סבירה, היות והיא יותר תואמת את סיכויי ההסתברות

    ו"ההוגנות" לפיהם אם נולד כבר בן, עכשיו הוגן שתיוולד בת. למעשה, ההסתברות לשני

    האירועים זהה.
4. חוסר רגישות למידות הניתנות לניבוי:

    יש נושאים שניתנים לניבוי, ויש כאלו שלו (ערך מניה). אנשים לא מייחסים חשיבות משמעותית

    לסוגיה האם משהו ניתן לניבוי, ומנבאים באותו ביטחון גם בנושאים שלא ברי ניבוי על סמך

    הנתונים הקיימים. הם נתונים לאשליה לגבי תוקף יכולתם לנבא גם במקרים שאין הדבר כך.

זמינות-
1. קלות האחזור של דוגמאות:

    כאשר משהו קל יותר לאחזור במוחנו, נחשוב שהוא יותר שכיח. אם לדוגמא, נראה רשימה של

    שמות, חציים גברים וחציים נשים, אך ברשימה יהיו בני מין אחד שהינם אנשים יותר

    מפורסמים, ניטה לחשוב שמין זה הוא המין הדומיננטי ברשימה בכלל.
2. (אי) יעילות מתכונת חיפוש/ קלות דמיון:

   כאשר נישאל אם משהו שכיח ממשהו אחר, נסרוק במוחנו דוגמאות. היות ויותר קל לאחזר

   מקרים מסוימים מאחרים- הנ"ל ישפיע ויטה את התוצאה. לדוגמא, אם נישאל אם אות מסוימת

   יותר שכיחה במילים כאות ראשונה או שלישית, ניטה למצוא בקלות יתר דוגמאות של אות זו

   כאות ראשונה, ופחות כאות שלישית, בגלל מתכונת החיפוש של המוח, וכמובן התשובה

   תושפע מהטיה זו. קלות דמיון הינה הטיה דומה, בה אנו לא מחפשים את התשובה אלא

   מנסים להמחיש לעצמנו דוגמאות שכאלו. דוגמאות שיותר קל להמחיש (למשל- של קבוצות

   קטנות) תיראנה יותר שכיחות מאחרות.
3. מתאם מדומה:

   אנשים יטו להעריך יתר על המידה את תדירות ההתרחשות המשותפת של שני אירועים,

   אם יש קשר אסוציאטיבי ביניהם. ככל שהקשר חזק יותר, ניטה לחשוב שאירועים אלו קורים

   יחד לעיתים יותר קרובות.

עיגון והתאמות-
1. התאמות לא מספקות:

    אנו נוטים לבצע התאמות  על בסיס עיגון של ערך התחלתי, או של תוצאה חלקית. כאשר אנו

    נשאלים לגבי אומדן וישנו ערך תחילי שנזרק לאוויר, בין אם בהקשר לכך, ולפעמים אפילו

    בהקשר אחר, אנו מתייחסים למספר זה כעוגן. לעיתים, כדי לבצע חישוב מלא אנו נזקקים

    לפעולות רבות ואז אנו נותנים אומדן על חישוב חלקי ראשוני בו התחלנו. סדר הנתונים

    שמסופק לנו ישפיע על ההערכה, היות והנתונים הראשונים הם שישמשו אותנו לחישוב החלקי

    (אנשים יאמדו את המכפלה 1X2X3X4X5X6X7X8 בשונה מ- 8X7X6X5X4X3X2X1).
2. אירועי חיתוך ואירועי איחוד:

    אירועי חיתוך הינם אירועים בהם שתי תופעות קורות גם יחד; אירועי איחוד הינם אירועים בהם

    אחת משתי תופעות מתרחשת, ולאו דווקא שתיהן. אנשים נוטים לתת הערכת יתר להסתברות

    של אירועי חיתוך והערכת חסר לאירועי איחוד.
3. התפלגויות הסתברות סובייקטיביות והקשרים:

    כאשר אנשים נדרשים לתת אומדן הקשור לנושא דרך הגדרת השאלה משפיעה על התשובה.

    בהתאם לאופי העיגון המגדיר את השאלה (וממנה את הליך המחשבה) תתקבלנה תוצאות

    הקשורות בעיגון זה.

סיכום:
כאשר אנשים מקבלים החלטות בתנאי אי ודאות הם נעזרים בשלוש יוריסטיקות שהוגדרו לעיל יציגות, זמינות ועיגון. יוריסטיקות אלו יעילות לחישוב ומועילות בתוצאותיהן על פי רוב, אולם הן מובילות לטעויות שיטתיות וצפויות. הכרת ההטיות והבנתן, יכולה לשפר את תהליך קבלת ההחלטה.

חזרה

העדפות

כאשר אנשים מקבלים החלטות, אלו מבוססות פעמים רבות על הערכה, כמתואר בסעיף לעיל,
אולם ברבות מההחלטות טמון גם מרכיב של העדפה.
שתי העדפות משמעותיות המשפיעות על רבות מההחלטות וכרוכות זו בזו הן הסיכון וההפסד:
אנשים שונאים סיכונים כאשר העניין קשור ברווח. כאשר יש אפשרות לרווח בטוח, ואפילו נמוך יותר, אנשים יעדיפו אותו על רווחים גבוהים יותר, שאינם ודאיים גם אם תוחלת הכסף זהה או אפילו גבוהה יותר כאשר יש סיכון (בספר Think Fast and Slow מובאת עקומת ההעדפה).
שנאת הסיכון, כך נלמד מהמחקרים, גדולה באותה מידה כמעט ללא קשר לגודל הסיכון!!
בתנאים של הפסד, אנשים מעדיפים את הסיכון, ולא את הוודאות, בתקווה להימלט באמצעותו מההפסד (שאותו שונאים גם כן).
הפסדים מאיימים על אנשים יותר מרווחים, ולכן אנשים יטו להיות שמרניים, כאשר יש סיכון של הפסד.

העדפות קשורות גם באופן הניסוח. במחקר הקשור בסרטן ריאות, למשל, הודגם איך תוצאות משאל, ,הן בקרב מטופלים אך גם בקרב רופאים, משתנה בהתאם לאופן ניסוח השאלות במונחים של שיעורי תמותה או שיעורי הישרדות.

העדפה לחלופה נובעת גם מעניין הבעלות, אם יש לך בקבוק יין, בדרך כלל תייחס לו ערך גבוה ותתקשה להיפרד ממנו, גם סכום גבוה יותר מזה שרכשת אותו. אם אותו בקבוק יין לא מצוי בידך, והינך נדרש לשלם עבורו, המחיר שאדם ממוצע יסכים להשקיע עבורו נמוך מזה שבעלי הבקבוקים הקיימים חושבים שנכון בו למכור. העדפה זו מכונה "אפקט הבעלות", ואפקט זה קשור בשנאת ההפסד שהוזכר אף הוא לעיל.

אנשים מעדיפים...לשקול תת החלטות בנפרד זו מזו, כדי להקל על תהליך ההחלטה. זאת למרות שהחלטה משולבת תצביע פעמים רבות על יתרון לחלופה מסוימת, לאו דווקא זו שתתקבל כאשר ההחלטות מתקבלות בנפרד. מחקר ההעדפות מלמד שהאנשים ניגשים לכל בעיית בחירה כאילו אין מחר, וזו הבחירה האחרונה שעומדת בפניהם.

וכמה מילים על מנהלים וארגונים:
שנאת ההפסד לא נהיית מתונה יותר כאשר החלטות מתקבלות בארגונים; ההיפך הוא הנכון.
שנאת הסיכון מתחזקת בארגונים, במיוחד כאשר עובדים ומנהלים צופים שבחירותיהם תעמודנה לבחינה.
ועם זאת, ישנה מגמה הפוכה ללקיחת סיכונים גבוהה, הנובעת מכך שאנשים מקבלים החלטות על בסיס הערכה אופטימית ביחס לסיכויי ההצלחה העתידיים של העניין העומד על הפרק, הרבה יותר גבוה, מזה שסביר שיהיה (מכונה במחקר "תחזיות נועזות").
השורה התחתונה: חוסר עקביות. מחד- פיחות סיכונים, מאידך- ייתור סיכונים. ובתווך- אין קשר בין רמת הסיכון לגודל ההחלטה.

חזרה

הוגנות בתהליכים עסקיים

קבלת החלטות או שיפוטים הינה חלק מהעולם העסקי, והתפיסה של "הוגנות" הינה משמעותית
לקבלת ההחלטות בעולם זה. ארגונים וחברות מושפעים מתפיסת ההוגנות וישתדלו שלא לבצע פעולות שנחשבות על ידי הלקוחות והציבור כלא הוגנות, שמא ייענשו על ידו בטווח הרחוק.
אולם, מסתבר כי ישנן הטיות רבות הקשורות בתחושה זו:
• גביית תשלום נוסף נחשבת ללא הוגנת; ביטול הנחה- פחות.
• הורדת שכר לעובד קיים נחשבת בלתי הוגנת; מתן שכר נמוך יותר לעובד המחלף אותו- אפשרי.
• קיצוץ  בשכר ייחשב לבלתי הגון; העלאה חלקית של שכר בפחות מעליית האינפלציה- אפשרית.
• עליית מחירי גלם שמושתת כולה על הלקוח או שותפים תיחשב כהוגנת, אך עליית מחיר מלאי קיים באותה הזדמנות תיחשב כלא הגונה.
• העלאת מחיר של בעל עסק כדי לכסות על הפסד ישיר הקשור במכירה ייחשב כהגון, אך עליית מחיר בגין הפסדים אחרים של אותו בעל הבית- תיתפס כבלתי הגונה.
ועוד.
אלו כמובן משפיעים על הדרך שבה חברות תפעלנה ואיך תתנסחנה. הן תעדפנה לתת בונוס באשר עליית שכר, כי לכך אין מחויבות וביטולו בשעה קשה לא ייחשב בלתי הגון.
הן תעדפנה להציע הנחה באפיק מסוים כדי לאפשר לעצמן גמישות בהמשך בהסרתו;
הן תשקולנה להחליף עובדים במקום להוריד שכר לעובדים קיימים; וכו'.

ראוי לציין שעסקת התייחסות ראשונית מהווה בסיס לשיפוט הוגן ומשקפת נורמה (גם אם היא אינה באמת הגונה וצודקת). המחקר מלמד שכל מצב יציב יתקבל בסופו של דבר, אם אין חלופות אחרות מקבילות. אם למשל, העלאת מחירים בקיץ נחשבת לא הגונה כנתפסת כרווח שאינו קשור להוצאה, אלא כרווח על בסיס ניצול הצורך של האוכלוסייה, הרי שאם מספר בתי מלון ינקטו בדרך זו ויעלו מחירים בקיץ ואפילו יצליחו לייצר מצב של מחירי קיץ גבוהים לאורך זמן, הרי שתחושת אי ההוגנות תתפוגג, והפרש המחירים בין העונות ייחשב כעסקת התייחסות ומכאן גם כדבר שנתפס הוגן.

ומחקרים מלמדים כי קיום כללי ההוגנות אינו תלוי כמעט באכיפה (למשל- מתן טיפים במסעדה).

לסיכום, יש להבין כי הוגנות כפי שנתפסת בשוק, הינה עוד אחד מהמרכיבים המלווים התנהלות כלכלית, ויש לקחת אותה בחשבון, בתחשיבים הכלכליים השונים. היות ושיפוטים של מהו הוגן תלויים פעמים רבות בדרך הצגתם, החברות יטו להציג את עצמם, לפחות כדי שייראו "הוגנים" בעיני השוק.

תרומות

לא פשוט לחשוב על תרומה במונחים כלכליים. כיצד ניתן לנתח אותה, אם המתן הינו ללא מטרת תועלת? איך ניתן לנתח בחירות בשווקים כאשר אין שוק?
כהנמן אינו מתחמק ואינו בוחר לפסוח על סביבת פעילות זו.
מעט תובנות על סמך המחקרים:
1. בתרומות, אנשים מוכנים לשלם סכום דומה למען מטרות היקפים שונים לחלוטין.

    אנשים שנשאלו יסכימו לשלם למשל למען הקלת הרעב באתיופיה, אותו סכום כמו למען

    הקלת הרעב באפריקה כולה; כנ"ל לייבש ביצות עוד.
2. בתרומות, אנשים מתמקדים במטרה ופחות אכפת להם מהי דרך ההתערבות למען

    השגת מטרה זו.
3. בתרומות, אנשים רגישים לסיבת החסר, וזו משפיעה על נכונותם לתרום ועל היקף התרומה.

    אנשים יסכימו לתרום יותר (וגם יצדדו בפיצוי גבוה יותר מהמדינה), אם מדובר בנזק שנגרם על

   ידי אדם, מאשר במשהו שנגרם על ידי כוחות הטבע.

תפיסת הסבל והאושר

השאלה האם אנשים מאושרים ומה יגרום להם אושר, קשורה פעמים רבות, להחלטות המתקבלות על ידם.
כמו ביתר הנושאים, גם כאן נלמד כי ישנן הטיות שיטתיות הקשורות בקבלת ההחלטות הקשורות לסבל ולאושר:
1. ניבוי:

   לבני אדם יש יכולה נמוכה לחזות את השינוי של עד כמה ייהנו בעתיד ממה שנהנים ממנו כיום.

   יתר על כן, גם במצבים בהם ניתן לנבא, אנשים מקבלים החלטות ללא התחשבות בראייה

   עתידית זו.
2. זיכרונות מהנאות:

   אנשים זוכרים הנאות, אולם פעמים רבות יתקשו להסביר למה. הערכה בדיעבד של אירוע

   בעבר בחייבת גם לזכור את החוויות שהרכיבו את האירוע, אך גם את המטענים הרגשיים

   שנלוו אליהם. היות וכל אחד ממרכיבים אלו פגיע לטעויות, בוודאי שצירופם יחד טומן טעויות,

   ולכן לא כדאי להסתמך על הערכות שכאלו בדיעבד. אנשים בדרך כלל זוכרים רגש הקשור

   ברגע מסוים, ומעריכים אותו כקשור לתוצאה ולאורך זמן רב.
3. הסתגלות:

    נלמד, שהתדירות של רגשות חיוביים חוזרת לרמות נורמליות מהר שהיינו מצפים: מחקר

    מלמד שהנ"ל מתרחש כשנה לאחר מות אדם אהוב. מחקר נוסף ,פרובוקטיבי ביותר,

    מלמד על הבדלים זעירים בלבד בין אנשים שהינם משותקים בפלג גופם התחתון לבין אנשים

    רגילים, ובין אנשים רגילים,

    לבין זוכים בלוטו.
4. רמת שאיפות:

    כאשר אנשים מגיעים למצבים פחות רצויים, הם לא רק מסתגלים, אם כי גם מתאימים את

    רמת השאיפות שלהם לציפיות אפשריות. רמת האושר האובייקטיבית שלהם אולי משתנה,

    אך מה שחשוב היא רמת אושר הסובייקטיבית, וזו מוסבת לסקאלת האפשרויות הקיימות.
5. אשליית המיקוד:

    כאשר אנשים נשאלים לגבי אושר חזוי במידה ויהיו בתנאים מסוימים, תשובתם משתנה

    בהתאם לתנאים (דוגמת מגורים בקליפורניה או במקום אחר), אולם נמצא כי בפועל אין

    כמעט השפעה על האושר בגין הנ"ל. המשמעות היא שאנשים מקבלים החלטות תוך מיקוד

    בפרמטרים חלקיים ולא תוך הסתכלות על תמונה כוללת ומשקלו של הפרמטר בתמונה

    השלמה. כאשר נשאלת שאלה עתידית ישנו מיקוד בהיבט המוצג בשאלה. בפועל, היבט

    זה הינו רק חלק מחוויית האושר הכוללת, ולכן השפעתו על רמת האושר הכוללת מוגבלת.

    אשליית המיקוד יכולה לבוא לידי ביטוי גם לאחר הצפת תכנים מסוימים. שאלה על אושרא

    ולאחריה שאלה על פגישות רומנטיות תניב תשובות אושר אחרות, מאשר כאשר שאלת

    האושר השאלת לאחר שאלת האהבה, ובהחלט התוצאות מושפעות ממצב האהבה של

    הנשאל.
6. אשליית הזמן:

   ובצד השני של המתרס- בדיקת תפיסות כאב. סדרת מחקרים לימדה שתפיסת הזיכרון שלנו

   את הכאב מושפעת פחות מזמן הכאב. היא מושפעת בעיקר מממוצע רמת הכאב בסוף

   (למשל בניסוי של יד במים- 3 הדקות האחרונות) ומרמת הכאב בשיא. המשמעויות יכולות

   ליצור הטיות לא רציונאליות:

   עדיף לאדם שמכניסים את ידו למים חמים ל- X דקות להמשיך עם היד במים בתחושה

   לא נעימה, אם כי פחות לא נעימה מאשר בהתחלה, מאשר שיוציאה מיד. זאת, למרות שסך

   זמן והיקף הכאב יהיה גדול יותר.

חזרה

מעבר להיבטים שהוזכרו לעיל בהרחבה והמשפיעים על קבלת החלטות (שנאת סיכונים,שנאת הפסד ותחושת

הוגנות וצדק) שהוזכרו לעיל, להלן מספר השפעות נוספות תהליך קבלת ההחלטות שלנו:
1. ממד הנגישות:

    עד כמה תכנים מסוימים עולים על הדעת בקלות. נגישות נובעת מסדר (משהו שקל לראות)

    כמו גם מבולטות (אות ראשונה לעומת שלישית, גודל, צבע ועוד).
2. שינויים לעומת מצבים:

    לאנשים יותר קל לקבל החלטה תוך התייחסות לשינוי במצב קיים מאשר הסתכלות על המצב

    עצמו.
3. המרת תכונות:

    אנשים ממירים תכונות בשאלות לגביהם עליהם לענות, לשאלות קלות יותר, עליהם קל להם

    לענות, גם אם אין סימטריה  בין השאלה המקורית ותשובתה לאילו הממירות.
4. יוריסטיקת רגש:

    יוריסטיקה זו של קבלת החלטה מבוססת על כך שכל גירוי מעורר הערכה רגשית,

    גם אם לא מודעת. תכונה זו משמשת כתכונה ממירה, במיוחד כאשר השאלה על

    הפרק תלויה בעמדות.
5. יוריסטיקות אב טיפוס:

    הסקה מאב טיפוס (משהו שחווינו, משהו שנחשפנו אליו, מדגם בתצפית וכו) על מחלקה

    שלמה הדומה / מכילה את אב הטיפוס.

    ובנוסף, יכולת ההפעלה את שלנו את מערכת 2 (כפי שמתוארת בהרחבה בספר

     Thinking Fast and Slow) משפיעה על קבלת ההחלטות. אנשים של בוקר, למשל,

    יפספסו פעמים, בעת קבלת החלטות בערב; ולהיפך.

    פשוט, אך עצוב.

חזרה

סיכום

למרות שהוצגו נושאים רבים, ניתן להבחין בקלות במשותף: החלטות מתקבלות בשונה ממה שהיינו מצפים במודל רציונאלי טהור. לא משנה אם ההחלטות קשורות בדברים אישיים או ארגוניים, בהחלטה על רכישה עסקית או על מתן תרומה. בכולם, המוח שלנו מתוחכם הרבה יותר משאנו חושבים, ואם זאת, מגביל אותנו ואינו מקבל תמיד החלטות מיטביות. בהחלט חומר למחשבה ברמה הערכית פילוסופית, ואולי גם מקוום למעט ענווה (מ.ל.).

נספח- רשימת מאמרים:
1. שיפוט בתנאי אי ודאות: יוריסטיקות והטיות
    עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, 1974
2. בחירות, ערכים והיצגים
    דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, 1984
3. שיפוט וקבלת החלטות 
    דניאל כהנמן, 1991
4. שיפוט וקבלת החלטות: השקפה אישית
    דניאל כהנמן, 1991
5. אפקט הבעלות, שנאת הפסד והטיית המצב הקיים
    עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, 1993
6. בחירות זהירות ותחזיות נועזות: נקודת מבט קוגניטיבית על נטילת סיכונים
    דניאל כהנמן, ג'ק ל קנטש וריצ'רד ה תיילר, 1994
7. אתגרים חדשים להנחת הרציונליות
    דניאל כהנמן, 2003
8. נקודת מבט על שיפוט ובחירה: מיפוי הרציונליות החסומה
    דניאל כהנמן, 1986
9. תורת הנורמות: השוואת המציאות לחלופותיה
    דניאל כהנמן, ג'ק ל קנטש וריצ'רד ה תיילר,, 1986
10.נכונות מוצהרת לשלם בעבור טובין ציבוריים: השקפה פסיכולוגית
    דניאל כהנמן, אילנה ריטוב, קרן א יקוביץ ופול גרנט, 1993
11.האם תושבי קליפורניה מאושרים יותר? אשליית מיקוד בשיפוטים לגבי שביעות רצון מהחיים
    דודי א שקדי ודניאל כהנמן, 1998
12.תועלת נחווית ואושר אובייקטיבי: גישה מבוססת רגע
    דניאל כהנמן, 2000
13.היבטים בפסיכולוגיה של משקיעים: אמונות, העדפות והטיות שכדאי ליועצי השקעות לדעת

    עליהן
    דניאל כהנמן ומרק ו ריפי, 1998