הספר Sticky Knowledge: barriers to knowing in the firm, נכתב בשנת 2003 ע"י פרופסור גבריאל סזולנסקי ולמעשה מתאר את עבודת הדוקטורט של סזולנסקי שנכתבה ב- 1995, בראשית ימי ניהול הידע.
עבודת המחקר שביצעה סזולנסקי הנה בהחלט מרתקת ולא בכדי היא גם זכתה בפרס יוקרתי על עבודתה זו. סזולנסקי חוקרת את השאלה מדוע קשה כל כך להעביר ידע בתוך הארגון.
כמה מהחברות היותר מפורסמות בעולם דוגמת Xerox ו- AT&T היוו חלק מקבוצת המחקר, ולא פחות מעניין לציין שכמה מהחברות הראשונות שנודעו בפעילות ניהול הידע שלהן, דוגמת Chevron ו- Texas Instrument התאימו את מתודולוגיות ניהול הידע שלהם על בסיס ה שלמדו מהמחקר.
הספר אמנם נועד להוות גשר של עבודת המחקר לעולם העסקי, אולם הוא כתוב בסגנון אקדמי, כולל ציטוטים ממחקרים רבים, ניתוחים סטטיסטיים ועוד, ועל כן לא תמיד קל לקריאה.
עיקר הנושאים המוצגים בספר:
למרות שהספר אינו חדש, נראה שטבע הארגונים אינה משתנה כה מהר, וכדאי על כן לקרוא, להכיר וללמוד מהרעיונות המוצגים. לפרטים מלאים כמובן, יש לקרוא את הספר במלואו .
קריאה מהנה.
אתגר הידע הדביק
מושג הדביקות לא היה מוכר לי עד קריאת הספר, מעבר למשמעותו הראשונית מילולית, המעלה אסוציאציות של ילדים בעבודות יצירה.
המחקר אינו דן באלו, אלא דווקא בהעברת ידע בארגונים, או יותר נכון בקושי בהעברת ידע זה, ובמיוחד בקושי בהעברת ידע הקשור בניסיון (Best practices). בדרך כלל נוהגים ליחס את הקושי בהעברת Best Practices (להלן, תובנות) בסיבות הקשורות בקנאה, חוסר תמריצים,חוסר ביטחון, חוסר תעדוף, התנגדות לשינוי, היעדר מחויבות ועוד סיבות רבות הקשורות במוטיבציה. מחקר זה העוסק בדביקות מציג סט חלופי של סיבות הקשורות בידע עצמו. ועל כן, יש לדון בדביקות הידע.
מהי, אם כן, אותה דביקות?
המושג דביקות יכול לתאר נייחות וחוסר תנועה, חוסר יכולת לנוע וחוסר התאמה.
בספרות הניהול האסטרטגי מייחסים את הדביקות לאדישות.
על פי אחד מפירושי מילון אוקספורד דביקות מתארת מצבים חברתיים הקשורים בחוסר רצון, עקשנות ואי נעימות.
בשורה התחתונה הכוונה אינה רחוקה כל כך מהפירוש המילולי הפשוט. ידע דביק הנו ידע שקשה להעבירו; הוא מסרב להתפשט והארגון מתקשה בהעברתו מיחידה ליחידה.
ותובנות, כך מסתבר, נוטות להיות דביקות.
חזרה
משמעות הדביקות לביצועי הארגון
ביצועי ארגון משקפים את יכולתו להשתמש שוב ושוב בידע נעלה לפני שמתחריו מצליחים להפיקו מחדש באופן יעיל ומועיל. לארגונים אמור להיות יתרון ביחס למתחריו הנובע מגישתו לתבניות או דוגמאות עבודה המבוססות על ניסיונו.
דביקות משקפת את קיומם של גורמים המקטינים את השיתוף, מקטינים את הלמידה ומונעים על כן את הגשמת היתרון התחרותי.
חזרה
גורמים מנבאים
ניתן לנבא קיומה של בעיית דביקות בארגון, על ידי ניתוח מאפיינים שונים בהעברת הידע.
גורמים מנבאים אלו כוללים:
גורמים הקשורים למעביר:
1. רב משמעות אגבית (מקרית) של הידע.
הסבר: אנשים עושים שימוש בידע, תוך הזנחת משמעותו המקורית, לעיתים מבחירה, לעיתים מחוסר ידע. בפועל יש פער משמעותי בין המקור והתוצר, בין הנורמה והתנהלות. אם הידע מנוהל- מנוהלת התוצאה, אך חסר ניהול הרציונאל המוביל לידע. בארגונים שכאלו, ישנה סבירות גבוהה לקושי בהעברת ידע.
2. חוסר בהוכחה לגבי שימושיות הידע.
3. חוסר במוטיבציה של המעביר.
4. חוסר באמינות של המעביר.
גורמים הקשורים במקבל:
5. חוסר במוטיבציה של המקבל.
6. חוסר ביכולת ספיגה של המקבל.
7. חוסר ביכולת המקבל לזכור ולשמור.
גורמים הקשורים בקשר ובהקשר:
8. הקשר ארגוני עקר (אין הקשר לידע).
9. קשר לא טוב דיו (מייגע) בין המוסר והמקבל.
חזרה
שלבים בהעברת הידע
ישנם ארבעה שלבים מרכזיים בהעברת הידע. חשוב להכיר שלבים אלו, כי הקשיים בכל
שלב, כפי שיתואר בסעיף הבא, משתנים.
שלבים אלו כוללים:
1. יוזמה: הדביקות ביוזמה קשורה בקושי לזיהוי הזדמנויות להעברת ידע והקושי בזיהוי האפשרות לפעול על פי ידע זה.
אבן דרך בתחילת שלב זה: המודעות כי ישנו ידע להעברה.
קושי אפשרי בשלב זה: מקור ידע שאינו אמין דיו.
2. יישום: העברת הידע.
אבן דרך בתחילת שלב זה: ההחלטה להעביר את הידע.
קושי אפשרי בשלב זה: פערים (בתקשורת / תרבות) בין הגוף המוסר והגוף המקבל.
3. האצה: תחילת השימוש בידע המועבר.
אבן דרך בתחילת שלב זה: היום הראשון של השימוש בידע.
קושי אפשרי בשלב זה: היתקלות בבעיות (רבות/סבוכות) בעת ניסיון לעשות שימוש בידע החדש.
4. שילוב: אינטגרציה של הידע ביחידה שקיבלה את הידע.
אבן דרך בתחילת שלב זה: ביצועים מספקים בשימוש בידע ביחידה המקבלת.
קושי אפשרי בשלב זה: התמודדות עם אתגרים הקשורים ברוטיניזציה של הידע.
שלבים אלו מלמדים כי אכן תהליך ההעברה יותר מורכב מהעברה הטכנית גרידא.
מעבר למחקר הרוחבי, ליוותה החוקרת שלושה ארגונים לבחינת שלבים אלו ביתר פירוט:
Rank Xerox- שלב היוזמה.
Banc One- שלבי היישום וההאצה.
CENTEL- שילוב השילוב.
חזרה
גורמים מנבאי דביקות בכל שלב
אחת ממטרות המחקר הייתה לבחון מהם הגורמים שיכולים לנבא דביקות בכל אחד מהשלבים השונים.
התוצאות היו בחלקן מפתיעות:
ראשית, התברר כי ישנם גורמים דומיננטיים, ולאו דווקא אלו שהיינו מצפים; יתר על כן, השפעת הגורמים כמנבאים משתנה בין השלבים.
שנית, חלק מהגורמים המנבאים, תרמו בחלק מהשלבים לדביקות והגדילו אותה, ובשלבים אחרים, דווקא הקטינו אותה. דוגמא לגורם כזה הנו מקבל חסר מוטיבציה. בשלב הייזום ובשלב השילוב גורם זה מקטין את הקושי, אך דווקא בשלבי היישום וההאצה- מגדילים אותו (הערה: ממצא זה הושווה לספרות מחקרית שאכן אוששה את הממצא דנן ונתנה לו הסברים אפשריים).
ודבר אחרון: היה פער חלקי בין תפיסת המנהלים לגבי הקשיים לעומת תוצאות המחקר. המנהלים דירגו את הגורמים שאכן נמצאו כגורמים שני, שלישי ורביעי בחשיבותם (כאשר השניים האחרונים- בדרגה משמעותית נמוכה יותר), אך מה שמפתיע, שחשבו שהגורם המשמעותי ביותר המנבא את הדביקות הנו חוסר מוטיבציה של המקבל, מה שבמחקר נמצא כגורם משמעותי הרבה פחות, ויתר על כן, גורם עם משמעויות מתהפכות.
להלן שלושת הגורמים המנבאים דביקות המשמעותיים ביותר שנמצאו:
1. חוסר ביכולת ספיגה של המקבל.
2. רב משמעות אגבית (מקרית) של הידע.
קשר לא טוב דיו (מייגע) בין המוסר והמקבל.
חזרה
מסקנות מעשיות
בכל העברה של ידע נכון להבין את השלבים, להבין את הגורמים שמנבאים קושי (דביקות) ולהיערך אליהם בהתאם.
יש להבין שיש לטפל גם בדביקות הידע ולא רק במוטיבציה של המוסר והמקבל, ובפרט בכך שרב משמעות של הידע יכולה לחבל בהעברתו האפקטיבית.
כאשר מתלבטים לגבי פיילוט, לא נכון דווקא לקחת את הקבוצה שהכי מתלהבת לקבל את הידע, שכן נלמד שהתלהבות זו מסייעת לשלב הייזום והשילוב, אך מקשה על שלבי הביניים. החוקרת ממליצה, לקחת קבוצה שמתלהבת, אך פחות, או לחילופין, לקחת שתי קבוצות, אחת שמתלהבת ואחת שהרבה פחות.
לא מפתיע שמסקנה נוספת אותה ניתן להסיק מהמחקר, הנה שקל יותר להעביר ידע, ובפרט תובנות, כאשר יש הסכמה, תמיכה ומחויבות של ההנהלה הבכירה. אלו תורמים כמובן לטיפול נכון בקשיים שהועלו.
כאמור, ארגונים רבים התאימו את תוכניות ניהול הידע שלהן למסקנות אלו. כדאי בהחלט לשקול גם.
חזרה