Storytelling in Organizations

הספר Story in Organizations, כשמפורסם ב- 2004, אך למעשהמתאר שלוש תקופות: 2001- כנס בו מתקיים מושב ובו ארבעה מרצים המדברים על Storytelling מנקודת מבטם; 2003 בו כל אחד מהם חוזר לאחור להתבוננות חוזרת על מה שאמר בראי השנתיים שחלפו; וב- 2004 דנינג, אחד מהארבעה, מסה לסכם את הכל יחד באופן מתודולוגי. ארבעת המרצים שכתבו במשותף את הספר הנם Larry Prusak, מרצה ויועץ ידוע בתחום ניהול הידע (כתב כמה ספרים עם עמיתו Tom Davenport, המפורסם שבהם Working Knowledge); Steve Denning, שהיה אחראי על ניהול הידע בבנק העולמי; John Brown, שהוביל את ניהול הידע ב- Xerox; ו- Katalina Groh, מפיקת סרטים תיעודיים, שלמדה איך ליישם סיפור סיפורים בסרט הן בתהליך הכנת הסרט והן בתוצר, ועד כמה שילוב זה יכול לשדרג.

 הספר כתוב, כמה לא מפתיע, כסיפוריהם האישיים של ארבעת המרצים. התמצית המובאת להלן, אינה משמרת את רוח הספר, שכן אינה מוגשת כסיפור, אך בהחלט מביאה את תמצית הרעיונות המועלים בו, כדלהלן:

 

מפת הספר

 

הספר קל לקריאה, ומכסה תחום חשוב בעולם ניהול הידע- סיפור הסיפורים. מומלץ!


מהו סיפור מה מרכיב סיפור טוב?

 

סיפור הנו ידע המועבר בדרך חברתית, שזו הדרך המרכזית גם לפיתוח ידע.

ידע חברתי הנו נפוץ מאד בעולם ובארגונים בין אם כסיפורי אגדה (legends), כמיתוסים (myths), כסיפורי מעשיה (tales) כרכילויות (gossip), בציתות (eavesdropping), בהחלפת רעיונות לפתרון תקלות (problem solving) ועוד.

 

סיפור מעביר ידע:

  1. בתוך הקשר (context).
  2. בדרך מסבירה; מאפשרת הבנה טובה של הידע לעומת ניסוחו כמידע בלבד. זאת, כי מסייע למוח בתפיסה מסגרתית (framework) המקלה על ההבנה עצמה.
  3. בדרך מעניינת (ולא משעממת...).
  4. בדרך אישית. גם מנקודת מבטו של המספר, גם בהתייחסות למקרה מסוים, אדם מסוים או נקודה מסוימת הקשורה לארגון.
  5. בדרך המערבת לעיתים שיפוט או רגשות (של המספר).

 

סיפור בארגון יגע בדרך כלל באנשים הקשורים בארגון, בארגון, או בעבודה עצמה. לעיתים יהיו סיפורים כלליים על החיים, שניתן להסיק מהם לטובת העבודה והארגון.

 

סיפורים מהווים סמנים לקורה בארגון, וניתן ללמוד רבות בין השורות על אופי הסיפורים ותכניהם.

ישנם סיפורים על העבר, סיפורים על המצב הקיים וסיפורים על העתיד.

לכל אחד מאלו דגשים אחרים: סיפורים על העבר מגבשים, סיפורים על ההווה מסייעים בהעברת ידע וסיפורים על העתיד מסייעים ביצירת חזון.

 

חזרה

מי יכול לספר סיפור?

 

אחד הדברים שטוענים מחברי הספר, הוא שכל אחד יכול להפוך למספר סיפורים.

חלקם טוענים שמימיהם לא ידעו לספר סיפורים, ופשוט פיתחו את המיומנות עם הזמן.

כדי לפתח מיומנות יש:

  1. לזכור את כללי הסיפור הטוב (מהם מרכיביו של סיפור טוב).
  2. להבין למה ומתי סיפור יכול להצליח. מיומנות זו משפרת את סיפור הסיפורים עצמו.
  3. לחיות את הסיפור ולחיות את הרעיון שמועבר באמצעותו.
  4. לדעת שסיפור מסוים מצליח. עצם הידיעה, משפרת את דרך הסיפור ומחזקת את הצלחתו.

ובעיקר-

  1. להתאמן שוב ושוב על אותו סיפור. שימו לב, שסיפורים שאנחנו נוהגים לספר באופן חוזר, משתפרים עם הזמן.

חזרה

מתי מספרים סיפור?

 

כולנו מגיעים לעבודה כדי לעבוד (לפחות כך רצוי שיהיה). סיפור הסיפורים אינו מחליף את העבודה השוטפת. ובכל זאת, מתי כדאי ונכון להשתמש בטכניקה של סיפור סיפורים?

  1. כדרך לשבירת פורמליות ויצירת אווירה נינוחה יותר (בידור).
  2. ככלי להעברת מסר.
  3. ככלי לטיפוח קהילות ידע.
  4. ככלי לשימור מסורת קיימת של ארגון.

אך גם-

  1. ככלי לניהול שינוי.
  2. כאשר מבקשים לשכנע.

בכל מקרה, ככלי משלים ולא כלי יחידי.

 

הערת אזהרה: היצמדות לסיפורים על העבר, שמחד יוצרים את המורשת והמסורת, ומסייעים בשימוש חוזר בידע הקיים, יכולים גם לקבע; הם יכולים למנוע מהארגון להתקדם. המתח בין השימור והחידוש הנו מתח מוכר המלווה את כלל עולם ניהול הידע (שימוש חוזר בידע קיים אל מול פיתוח הידע החדש) והיות וסיפור סיפורים הנו אחד מכלי ניהול הידע המשמעותיים, טבעי הדבר שהסוגיה תבוא לידי ביטוי גם בהקשר זה.

 

חזרה

איך מספרים סיפור טוב?

 

ישנם מספר כללים המסייעים להפוך סיפור לסיפור טוב:

  1. חושבים על השומעים הפוטנציאלים ומנסים להבין למה יתחברו הם.
  2. עדיף סיפור קצר (או לפחות, לא ארוך)- כדי להחזיק את השומעים ברמת עניין.
  3. על סיפור להיות מתוחכם (Clever); לא טריוויאלי. מעט שונה אך סביר. דרך לקידום: שאילת השאלה "So what" על הסיפור, עד חידודו (או סינונו- כסיפור אינו מתאים).
  4. על סיפור להיות אמיתי; אוטנטי. עדיף סיפור מהעבר הקרוב(אלא אם לבניית מסורת, ואז יש משמעות גם לסיפור מהעבר הרחוק); מחזק אמינות ורלוונטיות.
  5. סיפור צריך לכלול מסר. יש לחבר את החלק האנליטי (המסר) לסיפור הנרטיבי.
  6. סיפור צריך להכיל פואנטה מסיימת- משהו לא צפוי, מצחיק או מסכם בסופו של הסיפור (Punch line). עדיף סיפור עם סוף שמח או לפחות, סוף לא עצוב.
  7. עדיף לספר סיפור שאינו שלם וסגור. להשאיר מקום למקשיבים להשלים את הפרטים ואת הסיפור כל אחד בכיוונו הוא. מספר טוב לא שולט על הסיפור אלא יוצר תחושה שאפשר לעשות בו שימוש, וגם כזה שאינו מדויק אלא מתאים לנקודת מבטו של המשתמש.
  8. לאפשר יצירת אסוציאציות אישיות לכל אחד (מ.ל.).
  9. לבחור סיפורים המאפשרים לאנשים להתקשר מנקודת מבטם הם לתוכן הסיפור.
  10. לספר בדרך שתאפשר לשומע להמשיך לפתח את הסיפור בעצמו ולהמשיך לספר אותו הלאה בארגון.
  11. לספר את הסיפורים באופן המכוון את השומע להקיש ולהכליל את הסיפור לתרחישים נוספים. הנ"ל אפשרי כאשר הסיפור כולל שני מרכיבים- הקשר ומוסר (moral).
  12. להרגיש נוח עם הסיפור ועם דרך סיפור הסיפור.

וגם- לנסות להקשיב לסיפורי השומעים המתפתחים מהקשבה לסיפוריכם אתם. היכן שרלוונטי- מאד אפקטיבי.

 

סיפור סיפורים דיגיטלי:

Prusak, המתייחס לנקודה זו, שולל את הסיפור האלקטרוני.  Brown מדבר על מאגרי ידע לפתרון תקלות, מיילים ואתרי ידע ככלים לשיתוף וסיפור סיפורים. מוזכרים גם הבלוגים והרשתות החברתיות, שאכן כיום חצי עשור לאחר כתיבת הספר (2009), הן הפכו, כך נראה בעיניי, לדרך נהדרת לסיפור סיפורים. הם כוללים הרבה ממרכיבי סיפור, ויכולים להוות מרכיב נכבד בסיפור הסיפורים, למרות שאינם יכולים להיות שלמים. תמיד יחסרו את הממדים הנוספים מעבר לטקסט (התקשורת הבלתי מילולית) והשיח יהיה חלקי בלבד (talkbacks). למרות זאת, הם אמצעי בהחלט יעיל וחשוב בסיפור הסיפורים (מ.ל.).

 

השפעות על הדרך סיפור הסיפורים:

מסתבר שאינו שינוי בדרך ורמת סיפור הסיפורים בין גברים לנשים.

לגבי שיוך אתני אין הסכמה בין המחברים, האם מורשת סיפור סיפורים אכן שונה בין העמים השונים.

Prusak טוען, שיש השפעה למדיה, ובעיקר לטלוויזיה על הדרך בה אנו מספרים סיפורים והשפעה זו מהותית הרבה יותר מהשפעות מין או מוצא.

חזרה

למה לספר סיפורים

 

סיפור הנו כלי מועיל ביותר להעברת מסר: אם מסופר נכון, הוא יוצר תחושת אמינות ומהווה בסיס ליצירת אמון (גם כלי המספר וגם כלפי האדם נושא הסיפור- במידה והסיפור אינו שלילי).

סיפור סיפורים הנו כלי מועיל ויעיל היות ו:

  1. יותר קל להבין סיפור- מאשר לקרוא מסמך.
  2. יותר קל לזכור סיפור- בגלל ההקשר בו מתואר.
  3. מקטין התנגדויות- שכן אנשים מסירים (בדרך כלל) את חומת הציניות בפרט ומחסומי הגנה אחרים בכלל, בבואם לשמוע סיפור.
  4. מסקרן- ומונע את ניתוקם של אנשים שנסיבות אחרות מנצלים זמן שיחה או ישיבה למחשבות אחרות.
  5. נוגע בצד הרגשי (אמוציונאלי) ומקל על ההתחברות של הצד המקשיב.
  6. מאפשר שיח- מאפשר העלאת שאלות ותגובות (שלעיתים לא צפויות) והתייחסות עליהן.
  7. מגבש- סיפורים אודות הארגון, העבודה והשותפים מחזקים את הקשר של העוד לארגון.
  8. יוצר אקלים חיובי לשיתוף ידע.
  9. מסייע בתיאום- מייצר קאורדניצה בזכות ההבנה שהוא מקדם ובאמצעות השיח המלווה אותו.
  10. מעצים- סיפורים המסופרים היטב מעצימים את הקוראים / שומעים (Prusak).
  11. מקדם התנהגות- גם מקדם התנהגות בכלל, וגם מקדם התנהגות על פי ערכי החברה (בתנאי כמובן שהסיפורים קשורים לערכים ועוד יותר, לדוגמא אישית של המנהלים ביחס לערכים אלו).
  12. משפר למידה- למידה מתרחשת, כפי שנונקה הגדיר, באינטראקציה בין האנשים.

זכרו: גם למספר הסיפורים ישנו אינטרס אישי בסיפור. הצלחת העברת הידע מעצימה אותו ומשמשת עבורו ככלי תגמול פנימי (intrinsic motivation).

סיפור סיפורים הנו כלי ניהול ידע משמעותי. אנו משתמשים בו מעט. כדאי לחשוב בכל ארגון איך והיכן לנצלו.

 

חזרה