על תרומת פעילות ופתרונות ניהול ידע לארגון להשגת יעדיו העסקיים דובר ונאמר רבות. יחד עם זאת נשאלת השאלה האם לחוויה יש מקום בפעילות זו? האם קיים מושג הנקרא ניהול ידע חוויתי?
להלן, אציג כי אכן ניהול ידע חוויתי הנו כלי עבודה בעל ערך מוסף ייחודי לפעילות ניהול הידע בארגון.
רגע לפני, נשאל מהי חוויה? הגדרה מילונית לחוויה הנה "אירוע משמעותי, התרשמות, הרגשה.." אם כך, מה בין ניהול ידע לחוויה?
כדי להראות את ההקשר, איעזר תחילה בבסיס התיאורטי של KOLB המקשר בין החוויה ללמידה.
עפ"י המודל אנו לומדים בשני רצפים משלימים:
1. רצף המתאר את האופן בו אנו תופסים וקולטים ידע חדש
א. ע"י התנסות קונקרטית – לחוש את הסביבה
ב. ע"י המשגה מוחשית – לתכנן את הדרך מראש
2. רצף המתאר את האופן בו אנו מעבדים ומפנימים את הידע
א. ע"י פעילות אקטיבית
ב. ע"י התבוננות רפלקטיבית.
אם לצורך הדוגמא, מחר בבוקר אני רוצה ללמוד על אופניים, באפשרותי ללמוד באחד או יותר מהסגנונות הנ"ל:
1א. לרכב על אופניים בדרך של גילוי עצמי (עם מגן ראש וברכיים..)
1ב. להבין את התיאוריה העומדת בבסיס הרכיבה על אופניים ומהו המושג רכיבת אופניים
2א. לקבל עצות מעשיות וטכניקות ממומחה לרכיבת אופניים
2ב. לצפות באדם אחר הרוכב על אופניים (עם דמיון מודרך לשיווי משקל...)
לאחר ש"התנסינו" בחשיבות החוויה בתהליכי הלמידה של ידע חדש וקיים נתקדם עוד צעד ונבחן את חשיבות החוויה בשילוב פתרון של ניהול ידע בארגון: הקמת קהילת ידע.
בקרב אחד מלקוחותינו, עלה הצורך בהקמת קהילת ידע לבעלי תחום עניין וידע משותף בארגון: מנהלי סניפים.
בהתאמה, הגדרנו את היעדים:
הפיכת ידע קיים וחדש בתחום ניהול סניף לנכס ארגוני נגיש ועדכני
שיתוף ידע בין מנהלי הסניפים
אמצעי לתקשורת בין מנהלי הסניפים
הצעד הראשון בבניית קהילת ידע "יש מאין" בארגון הנו בניית אמון ויצירת תשתית לעבודה בקבוצה. במקרה שלפנינו מנהלי הסניפים עובדים באותו ארגון אולם הקשר ביניהם מקצועי כחברתי התקיים באופן מועט אם בכלל.
ניגשנו לעבודה ובנינו סדנא חוויתית ליצירת עוגן ראשוני לעבודה בקהילה. לצורך זה נעזרנו בכלים חוויתים שונים, לדוגמא: הומור שהנו כלי חוויתי זמין ובר שימוש התורם לאווירה נוחה וידידותית, כגון; סירטונים (קיימים כמעין באינטרנט), המדגישים את החשיבות של הטרמינולוגיה הייחודית בין חברי הקהילה התורמים ליצירת זהות ונאמנות קבוצית…
כלי חוויתי נוסף זמין ליישום הוא המשחקים (כמו אלו ששיחקנו בעברנו בתנועות הנוער...)
במקרה שלנו, דוגמא טובה הוא משחק כדור הצמר. מחפשים כדור צמר (אמיתי של סריגה של פעם), המנחה מלפף קצה של חוט הצמר על אצבעו ואומר הגד על עצמו, לדוגמא תחביב. לאחר שסיים הוא זורק את כדור הצמר באופן אקראי לחבר אחר בקבוצה, שנעמד, ובתורו אף הוא מלפף את חוט הצמר על אצבעו, תורם את תרומתו בהיגד נוסף וזורק הלאה לחבר אחר בקהילה, באופן זה נוצרת לאט לאט רשת חוטי צמר הכוללת את חברי הקהילה ואת תחביביהם המסמלת את ההיכרות הראשונית בין בעלי הידע בקהילה. כעת, ניתן לבחור לסיים את המשחק ולהתיר את רשת חוטי הצמר מהסוף להתחלה כאשר במקום תחביב, נשאלת שאלה בתחום התוכן המקצועי ע"י כל חבר בקהילה וניתנת לה תשובה ע"י החבר הקודם ברשת וכך חזרה עד למנחה.
חלופה נוספת היא במקביל לטווית רשת חוטי הצמר הממחישה באופן ויזואלי רשת חברתית בקהילה, להכין על קיר בחדר הסדנא נעצים. באופן כזה מועתקת הרשת ע"ג הקיר ונוצרת מפת קשרים עם שמות חברי הקהילה (נעץ לכל "אצבע" של חבר קהילה). על מנת להתקדם עוד שלב בפעילות, מומלץ לקחת פתקאות נדבקות (notes) בשני צבעים .על גבי הפתקים הצהובים (לדוגמא) רושם כל חבר בקהילה "מה אני יכול לתרום לקהילה" ועל גבי הפתקים הוורודים (לדוגמא) רושם כל חבר בקהילה " מה אני מצפה שהקהילה תתרום לי " באופן זה על גבי מפת הקשרים שעל הקיר
(ליד כל נעץ) נוצר "מיפוי" של בעלי הידע בקהילה. כך, בשקיפות ניתן למצוא מכנה משותף בין תתי קבוצות ליצירת קבוצות חשיבה עפ"י נושאים, לזהות מוקדי ידע בתוך הקהילה ועוד.
למי שלא התנסה בפעילות מסוג זה בקונטקסט הארגוני – מומלץ בחום היות ו"החוויה" הנשארת מפעילות זו הנה בעלת רושם רב ומסתבר שהקשרים שניטוו בעזרת חוט הצמר לא נותרים וירטואליים...
כמובן שישנם עוד משחקים רבים (כיד הדמיון והיצירתיות) בה תורמת החוויה להשגת יעדים מקצועיים במסגרת פעילות ניהול ידע בארגון. אם נחזור ליעדים שהצבנו בתחילת הפעילות של הקמת הקהילה, הרי שכבר בפעילות חוויתית אחת השגנו שיתוף של ידע כמו גם בין בעלי הידע בקהילה.
לסיכום, שילוב חוויה בפעילות ניהול מקצועית של ניהול ידע בארגון אינו טריוויאלי (חסר את התדמית העסקית...). יחד עם זאת, במידה ואכן נקיים פעילות מעין זו:
נגביר מוכנות לשיתוף ידע ושיתוף פעולה
נקדם למידת ידע חדש
נאפשר עומק מקצועי
נעורר מחשבות ורעיונות
ניתן גוון ייחודי לפעילות ניהול הידע בארגון
בהצלחה!