באמירתו " לקחתי קורס קריאה מהירה וקראתי את 'מלחמה ושלום' בעשרים דקות, זה משהו על רוסיה" מציף וודי אלן בציניות רבה חלק מהקשיים הקשורים בהדרכה באמצעות קורסים.
ברור לכולנו, שאנו נזקקים להדרכה במהלך עבודתנו. בקבלנו עובדים לתפקיד, אל לנו להניח כי הם יכולים להיות בעלי ידע מספק לעשות את עבודתם לטווח ארוך באופן מיטבי ללא הדרכה. משתי סיבות:
האחת, קשורה בארגון ובסביבה. גם אם עובד עסק בתפקיד דומה בארגון אחר, במידה והוא עובד ידע, סביר שהתפקיד יקבל גוון אחר וידרוש כישורים נוספים במימושו במקום זה ובזמן זה;
האחרת, קשורה בהמשכיות. תפקידים הקשורים בעבודת ידע מתפתחים עם הזמן. נדרשת הדרכה כדי להמשיך ולענות על צורכי התפקיד לא רק היום, כי אם גם מחר.
אך כפי שרמז וודי אלן ישנם שני אתגרים מרכזיים הקשורים לקורסים:
רמת הציפיות שלנו גבוהה למדי. אנו מצפים לקרוא את "מלחמה ושלום" לאחר קורס קריאה מהירה בעשרים דקות; אנו מצפים שתלמידי הקורס ייצאו מהקורס הרבה יותר מיומנים ממה שנכנסו אליו.
ותוך שכך, האם אנו עונים על הצורך האמיתי? האם הצורך הנו הקריאה המהירה, או ההבנה וההפנמה של תוכן הספר? האם אנו שולחים את עובדינו ללמוד פרוצדורות, ודורסים בדרך את המהות?
אני מבקשת להתרכז באתגר הראשון בפוסט זה. לא לדון בנושאים שאותם יש להדריך, אלא איך אפשר להשיג הדרכה אפקטיבית באמצעות קורסים. איך אפשר לגעת בכל תלמיד ותלמיד ולהבטיח שיקלטו, יבינו ויפנימו את הנאמר, ובבואם חזרה ליחידה הארגונית אכן ישפרו את ביצועיהם. הלא זו מטרת כל למידה, כפי שהגדיר כבר ב- 1958 פיטר ז'רוויס: "למידה הינה שינוי בביצועים כאשר הגירוי, המצב והמוטיבציה לא משתנים".
אקדים ואומר שקורסים הנם אמצעי משלים ללמידה לניהול ידע. אם שימור, שיתוף ופיתוח ידע, המהווים את מרכיבי ניהול הידע, מתרחשים תוך כדי היומיום, הרי שקורסים הנם שיאים בין לבין שמטרתם להקפיץ את הידע של העובד, אחת לתקופה, ומכאן, גם את ביצועיו.
איך נשיג הדרכה אפקטיבית באמצעות קורסים? אני חושבת שהמפתח טמון בהבנת ארבע סגנונות הלמידה של דיוויד קולב:
- התנסות קונקרטית - מורה לכימיה הממחיש רעיון לתלמידיו באמצעות ניסוי מעבדה.
- התנסות פעילה- אצן המשפר את יכולותיו ע"י ריצות רבות (מונחות ושאינן מונחות).
- המשגה מופשטת- קריאת מאמר המתאר מודל נכון לשיקום אסירים.
- התבוננות תוך שיקוף- הקשבה ל- Case Study המתאר פעילות בארגון מסוים.
מה שמעניין הוא שאנו כבני אדם, לומדים תוך שילוב של ארבע הסגנונות. מה שמעניין עוד יותר, שכל אחד מאיתנו, מזדהה יותר עם חלק מהסגנונות, וקל לו יותר להבין וללמוד דווקא דרכם. במילים אחרות, תמהיל סגנונות הלמידה משתנה מאדם לאדם.
מה ניתן ללמוד מכאן?
נחזור לקורס ולאדם המעביר אותו. סביר להניח, שהכין את הקורס תוך שילוב סגנון שקל לו ללמד, עם ציפיות בית הספר וההנהלה ממנו ועם שילוב סגנונו האישי- איך קל לו ללמד.
יתכן, אגב, ששלושת אלו מתלכדים לכדי סגנון אחד...
אם אנו רוצים להשיג הדרכה אפקטיבית, עלינו לדרוש מהמרצים והמדריכים המבקשים ללמד אותנו ואת עובדינו לשלב את ארבע סגנונות הלמידה ובתמהיל דומה, כי לפניהם ניצבים בני אדם, מודרכים, הקולטים, מפנימים ולומדים כל אחד בדרך ותמהיל משלו.
וברמה הפרקטית:
הדרכה ע"י המשגה מופשטת- בהסברת התפיסה והרעיון המארגן שמאחוריו;
הדרכה ע"י התנסות קונקרטית- ירידה לפרטים והסבר איך הרעיון הכולל מתורגם ומתקשר לפרטים אלו;
הדרכה ע"י שיקוף- הרבה דוגמאות וסיפורי Case Studies המאפשרים למודרך לשקף מן הצד את הנלמד;
והדרכה ע"י התנסות פעילה- עד כמה שאפשר תרגול ויציאה לשטח.
לכאורה, הדברים אינם זרים לנו. שמעתי השבוע בכנס הדרכה בו נכחתי והרציתי, כי נכון לעבור מהרצאות להתנסויות פעילות כי הראשונות כמעט ואינן אפקטיביות והאחרונות אפקטיביות עד מאד; עובדה היא, שתינוקות לומדים הכל מהתנסות פעילה ולא יושבים כלל בכיתה.
לא חברים! אל תלכו בעקבות אופנה זו או אחרת. זו לא חוכמה לבחור דרך אחת ולדרוס אחרות. שלבו. אך זכרו, שהמודרכים העומדים מולנו, צריכים כל אחד שילוב אחר, ולכן אנו צריכים לייצר את התמהיל ולאפשר לכל אחד לצרוך את שטוב עבורו.
בדרך זו אני מאמינה שנצליח לשפר את הבנת המודרכים ולייצר הדרכות אפקטיביות מוכוונות למידה משמעותית. אני לא חושבת שנקרא את מלחמה ושלום בעקבות קורס שכזה תוך עשרים דקות, אך אני בהחלט מאמינה שנקרא אותו מהר הרבה יותר מבעבר, ונזכור גם הרבה מעבר לכך שהוא "משהו על רוסיה".
לגרסא באנגלית