ארגונים משתנים חדשות לבקרים. זוהי כבר אמרה שגורה בפי כל מי שעובד עם או בתוך ארגון. העולם שלנו בכלל והעולם העסקי בפרט, משתנה בקצב מהיר והארגונים מתאימים את עצמם לקצב השינויים הזה. חלק מהדרישות שמציב הקצב בו הארגון משתנה הינם שינויים במערכות המחשוב, מערכות המידע ומערכות הבינה העסקית אשר משתנים, מתחדשים ומחליפים פנים. אך ההסתגלות שלנו לקצב המסחרר טומנת בחובה סכנה. הייתי מכנה אותה "סכנת המובן מאליו". כל- כך התרגלנו לשנות, להחליף, לאפיין, להטמיע, להשביח- שלעתים אנו שוכחים שמדובר בתהליך מורכב, עמוק, רציני שיש לתת את הדעת לאספקטים הרבים שהוא כולל בתוכו.
הספרות, כמו המציאות, מלאה בתיאורים והסברים על מערכות בינה עסקית ומערכות מידע בכלל, אשר נקנו בכסף רב והושקעו בהם משאבים רבים אך לבסוף הטמעתם נכשלה והם נשארים בארגון כאבן שאין לה הופכין. ואני חושבת, שלעיתים, הכישלון או אי ההצלחה נובע מכך שלא נלקחים כל האספקטים בחשבון. משום שאין מבינים שהטמעה מוצלחת של פתרון בינה עסקית הוא למעשה ניהול שינוי ארגוני על כל פניו.
כמובן, שקצרה היריעה מלהכיל את כל התורה והמתודולוגיות שיש להתייחס אליהם כאשר מגיעים להטמיע מערכת בינה עסקית, אך ארצה להתייחס לפן אחד בטיפול בסוגיה מורכבת זו. אעשה את זה, ברשותכם האדיבה, דרך סיפור קצר על מקרה שקרה לי לא מכבר ואשר גרם לי לחשוב הרבה על הנושא:
לאחרונה אפיינו פתרון בינה עסקית ללקוח גדול. השקענו רבות באפיון, בליווי הבניה ובנינו תוכנית הדרכות והטמעה מפורטת הכוללת שיווק, הדרכות, שילוב המערכת בתהליכי עבודה וכו'. אכן תוכנית מוצלחת וענפה. אנחנו עדיין נמצאים בשלב טרום- השקה, ואני נמצאת בפגישה עם אחת מהמנהלות במחלקה (דרג ביניים), מתוך כל ההתנהלות שלה ודבריה הצלחתי להרגיש (לא היה ממש קשה...) שהיא מתנגדת לפיתרון המוצע. אני מנסה להסביר את יתרונותיו, כמה הוא יקל על העבודה של כולם, ייעל, יחסוך וייתן ערך מוסף. והיא עם פרצוף לימון, מביטה בחצי עיין. למזלי הטוב, הפגישה נקטעה ע"י השעה 12:30, שזוהי שעת ארוחת הצהריים המסורתית והבלתי ניתנת לערעור של שותפתי לפגישה. הלכנו לאכול צהריים יחד, ודיברנו באופן לא פורמאלי ולא מחייב. לאט לאט, בין השורות הצלחתי להבין שהאישה הנעימה הזו מהווה, מה שאנו נוהגים לכנות, "צומת ידע", כלומר, הרבה אנשים מגיעים אליה כדי לשאול בעצתה, לקבל עזרה בניתוח נתונים ומגמות, ולהבהיר את התמונה. זה אומנם לא חלק רשמי מתפקידה אך זהו בהחלט אלמנט שנותן לה לחוש כמוקד כוח והשפעה. מערכת הבינה העסקית שאנו עמלים על בנייתה תאפשר לעובדים לקבל החלטות מושכלות יותר ולקבל נתונים מובנים ומנותחים יותר כך שקיים סיכוי סביר שאלמנט כוח זה, של מיודעתנו, ידהה או ישחק לחלוטין.
מה ניתן ללמוד ממקרה זה? שהטמעת מערכת בינה עסקית כמו כל שינוי ארגוני, מולידה התנגדות. ההתנגדות יכולה להיות מבוססת על היבטים אישיותיים של פרסונות או עובדים בארגון. היא יכולה להיות עניינית ועקרונית, מאורגנת או פרטנית- ויש לתת עליה את הדעת, לצפות אותה ולבנות תוכנית לטיפול בה.
אך מעבר לכך- הסיפור הקטן שלנו מצביע על כך שההתנגדות לא תמיד מכוונת לפתרון הטכנולוגי עצמו (אנו נוטים לעיתים לייחס להתנגדות היבטים של הטכנולוגיה בלבד, קרי: האם אכן המערכת תענה על הדרישות או לאו, או אפילו לייחס את ההתנגדות לתכונות אישיות כמו: "זה אדם שפוחד משינויים טכנולוגיים"), אך יש לשים לב ששינוי כהטמעת מערכת בינה עסקית משפיע על מכלול של דברים: על עיסוקם של אנשים, על מוקדי ההשפעה שלהם בארגון, או אפילו בצורה הפשוטה ביותר: על דרך העבודה שלהם. הטמעה של מערכת כזו גוררת אחריה שינויים רבים כאפקט הפרפר הידוע. יש לשים לב, להתבונן ולראות את כל המכלול. לנסות להבין מהיכן עלולות להגיע ההתנגדויות, לרדת לשורש העניין ולא להישאר על פני השטח. לנסות לראות את הנולד, להציף אותו ולהתכונן לניהול השינוי- כמו שמנהלים שינוי אמיתי ולא כמו צעד טכנולוגי קטן או גדול שישפיע רק על אספקט צר בעבודה הארגונית.
בהצלחה.