חז"ל לימדו אותנו ש-"נאה דורש, נאה מקיים" (תוספתא לגמרא, פסחים, מ"ט, עמוד א).
במאה העשרים אנשים עבדו כל חייהם במקום אחד. היה מותר לשנוא את המנהל, לחשוב שהוא נוהג בעריצות, נוהג בעצלות, או לייחס לו כל תכונה שלילית אחרת. זה לא גרם לנו לעזוב את העבודה. יש יאמרו, שזה אפילו היה חלק מההווי המשותף של עובדים, בחלק מן הארגונים.
לא אומר שהיום בכל מקום, אנו אוהבים את מנהלינו. אולם, ישנה חשיבות, ואפילו חשיבות מרובה, לדרך התנהגותו ודרך התנהלותו של המנהל. אמירה מקובלת גורסת שאנשים מצטרפים לארגון בגלל עבודה מעניינת, אך עוזבים בגלל מנהלים. אנו מצפים, ובצדק, ממנהלינו להוות דוגמא, דוגמא שנוכל להזדהות איתה. כמנהלים חשוב לתת דוגמא לעובדים.
איך נותנים דוגמא ובמה? ארגון הנו מערכת מורכבת ונדרשים אנשים שונים התורמים במשותף ליצירת המערכת המשולבת, המכונה המשומנת המניעה את הארגון קדימה. אפילו בתחום בו אני עוסקת (ניהול חברת יועצים), למדתי כבר בתחילת דרכי, כי נדרשים אנשים בעלי מיומנויות שונות ומגוונות, ודווקא המגוון הוא שיוצר את המומחיות. המסקנה מכל אלו הנה שלתת דוגמא היא לאו דווקא לנהוג ולצפות שאנשים יהיו כמוך בפעילותם וכמוך בתוצאותיהם. הגעה לתפוקות וציפיה מעובדיך לבחור אותו מסלול, אותה דרך, ולהגיע לאותה תוצאה, אינה דווקא הדרך הנכונה לדוגמא חיובית.
אז מה כן? בפוסט שכתבתי על מדידה הבעתי רעיון שמטבע הדברים רלוונטי גם בצידו האחר של המטבע, במתן הדוגמא:
מדדו את הערכים לא פחות מהתוצאות, כך כתבתי. הערכים מייצגים את האסטרטגיה על פיה אנו מבקשים לפעול. אם אלו נכונים, ואנשים פועלים לאורם, סימן שאנו בדרך הנכונה.
כך צריך להיות גם במתן דוגמא. אני חושבת שהמפתח לדוגמא נכונה הנה הערכים וההשקעה. חשוב שניתן דוגמא גם בהגעה לתוצרים, אך הדוגמא הנה בעצם ההגעה לתוצרים ולאו דווקא בכך שאנו מצפים שעובדינו יגיעו לאותם התוצרים כמונו. אך זה אינו העיקר. עיקר הדוגמא, הנה בהדגמת ערכים נכונים.
אני משתדלת לעבוד הרבה. אני מאמינה שיש למזל ויש לכישרון מרכיבים בהצלחה, אך עבודה קשה הנה מרכיב חשוב לא פחות: אני עובדת בשעות מוקדמות של הבוקר, אני עובדת גם בלילה, אני גם מוצאת לעצמי זמני מנוחה, אך עבודתי ממלאה שעות רבות משגרת יומי, וגם בסופי שבוע. אני לא מצפה מעובדי להשקעה ברמה שכזו, אך חשוב לי לתת להם דוגמא טובה בהיבט זה.
אני פועלת לאור ערכי החברה. אני מננסה להקרין את המקצועיות, החדשנות, האנושיות והשותפות בפעולותי. אני מודה שלא תמיד קל. אני, למשל אינדיבידואליסטית מטבעי, ולקח לי הרבה שנים (ועדיין לוקח לי, טרם השלמתי את המשימה) ללמוד לשתף. אך אני בהחלט משקיעה מאמצים. גם כי נכון לשתף, וגם כי חשוב להראות דוגמא לאחרים, כפי שכתבתי בהתחלה של "נאה דורש נאה מקיים".
אך יש לטעמי עוד היבט בלתת דוגמא. דוד, מלך ישראל, חטא באחד החטאים הנוראיים ביותר: הוא לקח אישה לא לו, שלח את בעלה לקרב ודאג שייהרג. היינו יכולים לשאול מה מצא האלוהים לתת לנו מלך שכזה, ולא מלך מושלם, שיהיה קל לנו לומר עליו- דוגמא הוא בעינינו.
מי שחושב שדוד אינו דוגמא חיובית, טועה בהבנת הנקרא. עולמנו מורכב, ואף אחד מאיתנו לא יכול להיות מושלם. העמדת מלך מושלם, או תקשור רק של תכונותיו החיוביות היה מעמיד בפנינו רף גבוה, רף שקשה לנו להזדהות איתו, ומתוך שכך, לא היה מהווה לנו דוגמא בכלל. בגלל הפער המהותי, בגלל המחשבה שאנו לעולם לא נוכל להיות כאלו, ולכן, חבל בכלל להתאמץ.
מנהל הנותן דוגמא, מותר וצריך שיציג גם את חולשותיו. לא שיתגאה בהם, אך לאו דווקא יסתירם. כולנו כאנשים טועים. כולנו כעובדים, גם אם מקצועיים, עושים טעות בשיקול דעת, ומקבלים החלטות שגויות. לתת דוגמא חיובית, כולל גם, לטעמי, להראות לעיתים את הצדדים הפחות חיוביים. כל זה מתוך הנחה, שאנו לא מתגאים בצדדים אלו, לא שמחים בהם, אלא כדוד, שחטא וחזר בתשובה, גם אנחנו, מודים שטעינו, ומחפשים דרך להפיק לקחים; מודים בחולשותינו ומנסים להשתפר. זוהי דוגמא חיובית בעיניי.
וחשוב שנזכור כמנהלים, כמו גם כהורים, שלתת דוגמא לא מחייב שעובדיך וילדיך יבחרו בדרכך. זה הכי לגיטימי בעולם. זכרו, מה שחשוב הם הערכים. אם אנו מצליחים להתוות ערכים נכונים, לתת דוגמא בעצמנו וללכת לאור ערכים אלו, ישנו סיכוי טוב, שהאחרים, גם אם יקבלו החלטות מקצועיות ואישיות השונות מאלו שאנו מקבלים, עדיין למדו מהדוגמא שהתווינו.
וכפי שאמר אלברט איינשטיין: "לתת דוגמא היא לא האמצעי העיקרי להשפיע על הזולת; היא האמצעי היחיד".
הדוגמא חשובה. חשוב שניתן אותה.
לגרסא באנגלית