ידע ניתן לנדב לא לגייס
לעולם אינך יכול לחייב אדם לשתף את הידע שלו, מכיוון שלעולם לא תדע אם עשה כן. תוכל לבחון האם מידע עבר או תהליך מולא, עולם לעולם לא תדע האם מומחה אכן העביר את נסיונו. (דרוקר)
אנו יודעים את שאנו יודעים, רק כאשר עלינו לדעת
הידע האנושי מבוסס הקשרים ביסודו, ומחייב תמריצים לצורך שליפתו. שלא כמו מחשבים, אין אנו מצויידים ברשימת אפשרויות הפעלה. מחוות קטנות, מילוליות ואחרות, הן אלו שעשויות לעורר לפתע זכרונות, בהקשר הנדרש לנו לפעולה. כאשר אנחנו "ישנים על דברים" אנו מעורבים בפעילות אורגנית מורכבת של אחזור ויצירה.
בהקשר של צורך אמיתי, מעטים האנשים שיימנעו את הידע שברשותם
בקשת סיוע אמיתית על פי רוב לא תזכה לסירוב, אלא אם הזמן או האמון מועטים. מצד שני, לרוב נזכה לסירוב לבקשה לתעד ידע בלא העלאת שאלות בהקשר מתאים (מה גם שלא תמיד הדברים אפשריים). חיבור וקישור אנשים חשוב יותר מאחסנת העובדות שבידהם.
בחיים האמיתיים הכל מקוטע
לאורך השנים התפתחנו להתמודד עם רסיסי מידע גרעיניים לא מובנים, לא עם מסמכים מובנים לעילה ולעילה. אנשים יקדישו שעות באינטרנט, או בשיחת חולין ללא כל תמריצים או לחץ. לעומת זאת, יצירת מסמכים מובנים ידרוש מעימנו מאמץ וזמן רבים יותר. מוחינו, התפתח להתמודד עם רסיסי תבניות ולא עם מידע אולטרה מובנה.
כישלון המתקבל בסובלנות ילמד יותר מהצלחה
כאשר ילד נכווה מגפרור בוער, הוא לומד על הסכנות באש יותר מכל הנחיות קרות של הוריו. כל התרבויות האנושיות פיתחו צורות סיפור כישלונות ללא ייחוס אשמה מלווה. להימנעות מכישלון יש יתרון התפתחותי רב יותר מאשר חיקוי הצלחה. בנוסף, הניסיון לכפות מערכת תובנות עומדת בניגוד לאבולוציה בת אלפי שנים הוראה בכך דבר רע.
הדרך בה אנו יודעים אינה הדרך בה אנו מספרים על כך
גוף מחקר הולך וגדל מעיד על כך כי בכל המדובר בידע, אנשים נוטים לעשות שימוש בכללי אצבע, שימוש בתבניות עבר ובאומדן משוער בשילוב רעיונות וניסיון לצורך קבלת החלטות, וכל זאת בשברירי שניה. בנסותם לתאר את תהליך קבלת ההחלטה לאחר מעשה, יטו אנשים להציג תהליך מובנה יותר מזה שהתרחש במציאות. לתובנה זו השלכה רבה על מקצוע ניהול הידע.
לעולם נדע יותר משנוכל לאמר; לעולם נאמר יותר משנוכל לכתוב
תובנה זו חשובה ביותר: מעבר דברים מראשינו לפינו ומשם לידינו, כורך בחובו איבוד תוכן והקשר רבים. לעולם תיעוד מרובה יהיה חסר. (פוליאני)