"חיים ומוות בידי הלשון" אמר שלמה המלך במשלי. ועוד אמרו חכמינו זיכרונם לברכה (חז"ל)- "סייג לחוכמה שתיקה". לא תמיד כדאי לדבר; לא בכל מקרה, מוסיף לנו השימוש במילים.
אין ספק שכוחה של המילה רב. כוחה היה רב תמיד, אך נדמה, שבמעגל העבודה כוחה נהיה משמעותי יותר. מדוע? משתי סיבות: ראשית, במציאות שהיתה קיימת לפני כמאה שנה, היתה פחות אינטראקציה עם המנהל. לכן, גם אם כוחה של המילה היה רב אז, היו לה פחות הזדמנויות לבוא לביטוי. שנית, היחסים בין עובד ומנהל הפכו בנושאים מסוימים לסימטריים ובאחרים לא. חוסר איזון זה גורם למילה הנאמרת או נכתבת להיות משמעותית יותר. ואסביר את דברי:
ישנה כיום סימטריה ביחס להעסקת עובדים. הנושא עלה כבר מספר פעמים בפוסטים קודמים. אם בעבר, מקום עבודה היה בחירה לחיים, הרי שהיום, אנשים רגילים להחליף מקום עבודה אחת למספר שנים. יוזמת השינוי יכולה להיות של המנהל, אך פעמים רבות, גם באה מהעובד. זו הסימטריה. אם אמרת משהו לא טוב לעובד, או דבריך הובנו ככאלו, קל יהיה בעיניו לצבור כעס ומרירות שיתורגמו לחוסר שביעות רצון מהעבודה והחלפתה. לא תמיד נדע על תחושה זו הנרקמת בראשו של העובד. כמו בדברים אחרים בחיים, קל יותר לקלקל מאשר לתקן. פעם, גם אם יצרנו כעס שכזה, ואפילו לא בכוונה, לא השפיע הדבר על המשך העסקתו של העובד. יתר על כן, נדמה, שהיות והעובדים ידעו שהם נשארים לשנים רבות, הם ידעו להדחיק ופחות לקחת ללב חלק מהדברים. דווקא בין בני זוג נשואים, שם רובנו רוצים לתחזק את הקשר לטווח רחוק, אנו רואים את המצב ההפוך. למדנו כבוגרים, לא מכל דבר להיעלב, לא כל דבר לקחת ללב. לא כדאי לפרק את הקשר על כל דבר, שכן ברור שלא נסכים על כל דבר, אך בעינינו עוצמתו של הקשר חזקה יותר. עצם הידיעה שממילא נפרק את קשר העבודה פעמים רבות, וקיימת סימטריה בהחלטה מי יפרק, יוצרת קלות גבוהה לפירוקה.
כפי שנכתב בהתחלה, ישנו גורם סימטרי וישנו גורם אי סימטרי. והגורם האי סימטרי היה ונשאר: מילה של מנהל, מהדהדת למרחקים. השפעתה רבה.
שילוב של שני גורמים אלו גם יחד, יוצר חוסר איזון. יוצרת מצב שמילה יכולה להיות משמעותית ב יותר.
כמה דברים שלמדתי, חלקם בדרך הקשה:
היזהרו במה שאתם כותבים לעובדים. במיוחד במייל. כתיבת מסמך היא בדרך כלל מקצועית, ונדירה יותר בתקשורת בין המנהל לעובד. כאשר מדברים עם העובד פנים אל פנים, אנו רואים אותו, שומעים אותו וחשים אותו. קל יותר לתקן אם טעינו בבחירת מילותינו. אם כתבנו מייל, הדרך חזרה קשה. המייל הנו כמעט חד ממדי, והתרשמותו של העובד ממה שכתבנו, אינה מגובה בהבעותינו, בנימת דברינו, וביתר מרכיבי שפת הגוף, המהווים, על פי החוקרים, את עיקרו של המסר. המאה ה- 21 ויכולת התכתבות במייל, משטחת במובנים מסוימים את הארגון, ומועילה, אך יכולה להיות פוטנציאל גם לנזק. שיטוחה, גורם לכך שהתקשורת, באמצעות מייל, מאפשרת התכתבות בין דרגים שהיתה פחות מקובלת בעבר. פוטנציאל הנזק, נובע מזה, שפנים אל פנים, לא מתקיים שיטוח זה, ומשמעותה של המילה הנכתבת תהיה גבוהה עוד יותר. העובד, חסר את מעטפת ההקשר. לכן, זהירות, זהירות, זהירות. למרות שמייל קורא לנו לקצר, מלבד זה שאתם שוקלים כל מילה, חיזרו על עצמכם בכמה דרכים. כך יקטן הסיכוי שתובנו שלא כהלכה. אגב, ברור שלא כל עניין מתאים למייל, עד כמה שהוא מפתה בגלל קלות השימוש בו.
כאשר אתם מדברים, ועוד יותר כאשר אתם כותבים, הימנעו מלשלב מחמאה בצד ביקורת. הדבר אפשרי, אך עלינו לקחת בחשבון כמנהלים, שהביקורת תשמע, אך המחמאה הופכת לשקופה. נעלמת. לא קיימת. לא משנה הסדר, אם פתחתי בטוב וסיימתי בפחות טוב, או להיפך; פעם אחר פעם למדתי עד כמה אנשים סלקטיביים במה שהם תופסים. מה עושים? מחליטים מה חשוב יותר, מה המסר שאנו רוצים להשאיר, ופשוט שוקלים אם לוותר על השאר, או להבין שיתכן ולא יובן כפי שציפינו.
ומכאן לטיפ חשוב. קל לנו להעביר ביקורת, פחות קל לנו לפרגן ולהעריך. אמרו מילה טובה! כאשר מישהו עושה עבודה טובה, אל תיקחו זאת כמנהלים כמובן מאליו. פרגנו לו! ועדיף פעמים רבות בכתב. מייל קצר. לא עולה לנו כלום, אך שווה הרבה. לא תאמינו עד כמה העובדים שלנו צמאים למילה הטובה. ומגיע להם, אז תנו אותה.
אך אל תיסחפו. אמרו וכתבו תמיד אמת. המילה, ערכה סובייקטיבי. אם על כל דבר נאמר שהוא מצוין, הרי שערכה של המילה "מצוין" הנשמעת מפינו, או נכתבת על ידינו, ערכה ירד פלאים. אם לא על כל דבר אנו מחמיאים, הרי שכאשר מגיעה מחמאה, ערכה רב לאין ערוך. ואז, קל לנו גם לתת אותה כאשר היא מגיעה לדידנו. קל לתת אותה אמיתית, קל לתת אותה משמעותית.
ודבר אחרון: מסר חשוב- שלוש פעמים. יותר ממייל אחד, יותר מאמצעי תקשורת אחד. כך נבראנו כאנשים. כדי שהאוזן לא רק תשמע, כדי שהעיניים לא רק יקראו, אלא גם המוח והלב יסכימו ויבינו, יש לחזור על המסר.
אולי לא תמיד "חיים ומוות בידי הלשון", אך גם כשלא, משמעותה רבה. לטוב ולרע.
ועל כך נאמר בפרקי אבות: "חכמים, היזהרו בדבריכם".
לגרסא באנגלית