הספר Collaboration2.0 הנו ספר חדש, שיצא בשנת 2008 ונכתב ע"י שני אנשים שונים מאד, העוסקים שניהם בתחום ה- Collaboration: David Coleman, איש טכנולוגיה הבקי בכל מוצרי ה- Collaboration, יכולותיהם ומגמותיהם, ספק אם יש מומחים גדולים ממנו בעולם; ו- Stewart Levine, איש ייעוץ ארגוני שהתמחה בקידום הגעה להחלטות דרך הסכמים מוכווני תוצאות. השורה התחתונה לא מוצלחת דיה לטעמי. אמנם, כל מי שרוצה להבין את העולם הטכנולוגי של ה- Collaboration, אין כנראה מקור טוב כספר זה ללמוד ממנו. למדתי רבות גם בתחום ה"רך" של הגעה להסכמה ולשיתוף פעולה בארגונים. ועם זאת, שלושה דברים הפריעו לי בספר:
הראשון, הדבק בין הפרקים הכתובים בידי Coleman לבין אלו הכתובים ע"י Stewart רופף לטעמי. השינוי חד;
השני, כאיש ניהול ידע, הפרקים של Coleman טכניים למדי. כדי להוכיח את טענותיו, מביא Coleman  אוסף, שנראה לעיתים אינסופי, של מוצרים וחברות, עם פרטים טכניים של רכישות בין החברות, ויכולות ספציפיות בתת תחומים שונים. הכוונה טובה, אך התוצר, לעיתים מלאה;
ושלישית, הפרקים של Stewart היו מחכימים ביותר, אך לא ברור לי, למרות טענת המחבר, כיצד ניתן ונכון ליישמם דווקא בסביבת ה- 2.0 אני יודעת שאשקול שימוש ברעיונות המוצעים, אך בעיקר בסביבת ה- 1.0 ולא ב- 2.0
ובכל זאת, מדובר בדעה אישית. יתכן ולא התחברתי, ואשמתי היא שכך. בכל מקרה, בסיכום זה לוקטו הדברים העיקריים, שאותם כדאי וראוי להכיר וחלקם אף ליישם.
מבנה הספר- על פי מודל ניהול הידע הקלאסי טכנולוגיה-תרבות-תהליך, כדלהלן:

מסקנה שלי: שיתופיות דור 2.0 לא תחליף את השיתופיות הקיימת. לפחות לא בקרוב. היא תתווסף אליה.

מקווה שתהיה לכם קריאה מהנה.

שיתופיות דור 1, החלה בסוף המאה העשרים והיא עדיין השלטת ברוב הארגונים. לפניה דיברו רק על תוכן (Content is the King). שיתופיות דור 1 מתרכזת בשיתופיות חזקה, תוך צוותים וקבוצות מוגדרות. עדיין, מרכז השיתוף הנו התוכן עצמו, סביבו נעשה השיתוף. שיתופיות דור ראשון מתאפיינת ב:

 o מידע סטטי; תכנים במרכז.
 o הודעות מועברות בעיקר דרך MAIL.
 o תכנים מיוצרים וערוכים בהתאם למדיניות ארגונית.
 o קשר א-סינכרוני (מיילים).
 o גוף מערכות המידע (IT) מכתיב את הטכנולוגיה.
 o אנשים מגיעים למידע דרך חיפוש (Search).
 o ממשקים תלויי טרנזקציות מוגדרות.
 o טקסונומיה ארגונית.
 o יישום שיתופיות אחיד ומשותף לכולם.

שיתופיות דור 1 הנה הבסיס המרכזי לניהול ידע סטנדרטי (מ.ל.).

שיתופיות דור 2 נעה סביב האנשים. במקום לדבר על קבוצות סגורות, אנו מדברים על רשתות (בעלות קשרים חלשים). השיתופיות הזו נבנית מקלות השימוש, אך עם זאת, מצורך חזק מאד של האנשים, היות והכלכלה והארגונים הופכים להיות מבוססי ידע. בניגוד לשיתופיות דור 1, שיתופיות דור 2 מתאפיינת ב:

 o מידע דינאמי; האינטראקציה במרכז.
 o הודעות נמשכות בעיקר דרך RSS.
 o תכנים מיוצרים וערוכים באופן חופשי ביותר (WIKI's, בלוגים וכו').
 o קשר סינכרוני (Instant Messaging, SMS).
 o אנשים בוחרים טכנולוגיות באופן עצמאי או מחלקתי, לעיתים רבות כלל ללא מעורבות גוף מערכות המידע (IT).
 o אנשים מגיעים למידע דרך מנויים (Subscription).
 o ממשקים תלויי קשרים.
 o פולקסונומיה- תגיות אישיות.
 o פתרונות שיתופיות מותאמים, אישית או נישתית.

 ישנן מספר טכנולוגיות שיתופיות חדשות המהוות קפיצת מדרגה ל- WEB2.0 ובכל זאת אינם שייכות לתחום הסמנטי (עיקרו של ה- WEB3.0 שהוא השלב הבא).
עם אלו ניתן למנות:

 א. עולמות וירטואליים.
 ב. טכנולוגיות תלת מימד.

כל אלו מחזקות את יכולת השיתופיות מאד, ורלוונטיות לא רק למשחקים וסימולציות אלא גם ליישומים עסקיים ויומיומיים. חשיבותם לשיתוף גדולה שכן הם מאפשרים להגביר את חוויית הקשר בין האנשים הלוקחים בה חלק, ומאפשרים תקשורת שאינה רק טקסטואלית. בדרך זו, הם נותנים מענה לפן חשוב הבונה את האמון, שנסדק בקהילות וירטואליות בסיסיות, שלא התכנסו גם במפגשי פנים אל פנים.

מגמות חדשות, שאנו מתחילים לראות ונמשיך לראות בשנים הקרובות, כוללות:

 1. מיזוג של מוצרי שיתופיות בתחום ה- Audio, Video, Data, Conferencing.
 2. יישומי נוכחות- בכל מקום.
 3. מיזוג של כלים סינכרוניים וא-סינכרוניים (כולל WIKI-ים ובלוגים ככלי א-סינכרוני מתפתח)
 4. סטנדרטיזציה של מוצרים בתחום השיתופיות בתוך הארגון (במקום איים של הרבה מוצרים).
 5. שילוב תוכנות שיתופיות כרכיב תשתיתי בכל תוכנה. דוגמא שכבר ניתן לראות היום- תוכנת נוכחות.
 6. ייצוב וליכוד של שוק הספקים בתחום (Consolidation). כיום בצד הגדולים יש עדיין מאות שחקני נישה, אך אלו ילכו ויתמעטו לכדי 6-8 ספקים מרכזיים.
 7. התפתחות לכיוונים נישתיים ורטיקאליים (למשל פתרונות ייעודיים לשוק הביטוח והפיננסים, לממשלה וכו'), או תהליכים ארגוניים מרכזיים. התהליכים העיקריים בהם מדובר: שיווק ומכירות, שירות לקוחות, מו"פ, ניהול קשרים ורשתות עם מקבילים, הדרכה ותהליכי קבלת החלטות.
 8. שינוי ערוצי המכירה. מכירה כשירות (SaaS), קד פתוח ועוד.
 9. שינוי בקהל הרוכשים. מעבר ממכירה ללקוחות מקדימים וחדשנים, למכירה ל"התחלתו של הרוב". לקוחות לאו פחות לוקחים סיכונים, פחות טכנולוגים ויותר מחפשים פתרונות עסקיים לבעיות מוגדרות (למשל- לטובת Self Service).
 10. שיתופיות על מכשירים ניידים: בעיקר על מחשבי כף היד והסלולאריים.
 
מעבר לכך, ראוי כמובן להתייחס ל- WEB3.0 ול- WEB2.0. אם נסתכל על שני הצירים של הידע והרשתות החברתיות, הרי ש:
WEB1.0 מתמקד בתכנים ובידע הסטטי;
WEB2.0 פיתח את הרשתות החברתיות והקשרים האנושיים;
WEB3.0 יפתח, על בסיס אלו, שוב את ציר הידע, על בסיס הוספת ההקשרים של התכנים והקשרים ביניהם;
WEB4.0 יפתח את האינטליגנציה המתקבלת מהשילוב האנושי, התוכני וההקשרי. נקרא: ubiquitous- בעל היכולת להימצא בכל זמן ובכל מקום.
נחכה ונראה.

תקשורת עוסקת בהעברת מסרים. אך לכל מסר ישנם גם מוסר ומקבל ואלו מושפעים כל אחד בכתיבת המסר או קריאתו ממספר פרמטרים (אלו הפעלים הלרוונטיים בעידן ה- 2.0):
הכותב מושפע מ- תחושות, תצפיות, אופי, תפוקה רצויה, רעשים ומצב רוח.
הקורא משופע מ- אינטרפטציות, סגנון תקשורת, רעשים, סגנון השפעה, מתח ואופי טיפול בקונפליקטים.

חשיבות התקשורת הנכונה בעידן ה- WEB2.0 נובעת מהיות המסר מועבר דרך ערוץ שטוח יחסית (ללא מפגש אנושי, ללא קול). חשיבות התקשורת כה גדולה, כי ללא אמון, אין שיתופיות.

כדי לייצר את האמון הנדרש לשיתופיות, יש להקפיד בתקשורת על התגברות על מספר מכשולים:

 1. היעדר הסכמות על שיטת עבודה ונורמות עבודה משותפות.
 2. סגנונות אישיותיים נפרדים.
 3. תפיסות עמדות שונות.
 4. אינטרפטציות שונות; שפה שונה.
 5. תחושות שונות.
 6. צרכים שונים; פוקות רצויות שונות.
 7. תרבויות שונות.
 8. מינים שונים.
 9. דחיפות.
 10. סיכונים.

כדי לטפל בקונפליקט שכבר נוצר על רקע תקשרת לקויה יש לפעול בשלושה שלבים:
 א. לפרוק את המתח.
 ב. לנהל את התחושות.
 ג. לנהל משא ומתן המייצר מחדש את השיתופיות.

ישנן חמש רמות על פיהן בוחנים הטמעת תפיסות וטכנולוגיות בכלל, והטמעת שיתופיות בפרט:
 1. שיתופיות מסורתית: טלפונים, מיילים, פקסים, מפגשי פנים אל פנים.
 2. איי שיתופיות- פתרון לבעיות ממוקדות: Audio/Video Conferencing, אתרי צוות, Instant Messaging.
 3. שיתופיות משגשגת: מספר כלי שיתופיות בשימוש; שמוש בכלים מתקדמים יותר.
 4. סטמדרטיזציה והאחדה: מעבר לשימוש בכלים (יותר מאחד) משופים ובמדיניות מוכוונת.
 5. סביבה כוללת שיתופית: כל הכלים עובדים לפי המדיניות; ישנה אינטגרציה גם עם הסלולאר; שולחן עבודה מקצועי טממשק WEB-י לכלל העובדים.

רוב הארגונים נמצאים ברמה 2, לכל היותר 3.
כדי להעלות ארגון ברמות השיתופיות לכיוון ה- 200 המלא, ממליצים כותבי הספר להשתמש במתודולוגיה בת 10 הצעדים להלן:

 1. הערכת מצב קיים, וכנולוגית, תפיסתית ותרבותית.
 2. זיהוי מקומות (תהליכים) בארגון בהם השיתופיות חשובה ויכולה לייצר מינוף משמעותי. בדרך כלל מדובר בקבוצות דוגמת שיווק ומכירות, שירות לקוחות, מו"פ (פיתוח מוצרים חדשים), רשתות וקשרים חיצוניים, הדרכה, קבלת החלטות וניהול סיכונים.
 3. בניית חזון שיתופיות.
 4. בניית Business Case לשיתופיות בארגון (או לפחות בתהליכים ממוקדים- סעיף ב לעיל).
 5. זיהוי בעל חסות מחברי ההנהלה שיוכל לקדם את הנושא ולהבטיח מימושו הלכה למעשה.
 6. פיתוח אסטרטגיה לשיתופיות (כולל גם תהליכי עבודה, מדיניות הרשאות ותשתית טכנולוגית).
 7. בחירת טכנולוגיה מממשת.
 8. ביצוע פיילוט.
 9. השקה ארגונית, לרבות הדרכה ותהליכי הטמעה.
 10. מדידה ודיווח.

 מספר טיפים להצלחה:
 • להתחיל ביישום הכלי היכן שקיימת הזדמנות ברורה להשגת  ROI (החזר השקעה).
 • שילוב בתהליכי עבודה קריטיים.
 • אינטגרציה חלקה עם הכלים ותהלהיכים הקיימים במקומות בהם מיושם.
 • לאסוף Best Practices בתהליך.
 • למצוא מנהל שיקדם את השימוש (בעל יכולת להכיר ולתגמל אחרים).
 • לנהל את השינוי.
 • להבטיח מודל הרשאות הולם לארגון.

כדי להבין איך לפתח תרבות המעודדת שיתפיות יש להקדים ולהבין מהי תרבות ארגונית. זו כוללת:

 • הדרך בה העבודה מאורגנת ומופעלת.
 • כיצד סמכות מופעלת ומבוזרת.
 • כיצד אנשים בפועל ובתפיסתם מתוגמלים, מאורגנים ומנוהלים.
 • ערכים ותפיסות עבודה של הצוותים.
 • רמת הפורמליות, הסטנדרטיות והשליטה דרך המערכות.
 • החשיבות המוקנית לתכנון, ניתוח, לוגיקה; החשיבות המוקנית להוגנות.
 • רמת חדשנות; רמת סיכונים; מקומו של הפרט וגבולותיו.
 • חוקים וציפיות מהעובדים (ביחסי עבודה, קוד לבוש וכל נושא אחר).
 • חשיבות הנהלים, התקנים ועבודה לפי ביצועים ותוצאות, לצוות או לפרט.
 סיכומו של דבר- התרבות הנה אוסף הקשרים, בנושאים שהוזכרו לעיל.

יצירת התרבות וטיפוחה , מבוצעים על פי Levine (אחד משני כותבי הספר, המתמחה בתפיסה המוצעת להלן) בסיסה ביצירת הסכם מקדים של השותפים. השיתופיות מושגת דרך הסכמים מוכווני תוצאות (Agreement for Results).
תפיסת ההסכמים מוכווני תוצאות מתוארת בהמשך, וכדי לקיימה חשוב להבין את עקרונות החשיבה לפתרונות (Resolutionary Thinking). להלן העקרונות תחת ראיית השיתופיות:

 1. שפע- אמונה שיש סיבה וכדאיות לשיתופיות.
 2. חשיבות ליצירת וטיפוח שיתופיות יעילה.
 3. יצירתיות. התייחסות לכל קונפליקט כהזדמנות ועידוד היצירתיות כאמצעי לפתרון.
 4. עידוד ההגעה להסכמים ופתרונות.
 5. פתיחות. התייחסות לפתיחות כדבר חיובי.
 6. עידוד שיתופיות ארוכת טווח. עידוד שיופיו על תחרות (WIN-WIN).
 7. שילוב של רציונאל (לוגיקה), תחושות ואינטואיציה יחדיו לפתרון בעיות.
 8. עידוד חשיפת וגילוי מידע; עידוד חשיפת וגילוי תחושות.
 9. למידה. הבנה שגם לאחרים יש מה לתרום ושהשילוב ילמד אותנו לפעול טוב יותר.
 10. קבלת אחריות.

חשיבותה של עבודת הצוות גבוהה. יתרונותיה כוללים:

 • הגברת מחוייבות הפרט (ולא להיפך כפי שהיה ניתן לצפות!).
 • שיפור האיכות, היעילות, היצירתיות והחדשנות של התוצרים.
 • הגברת רמת השביעות מהעבודה.
 • אמון ותקשורת מתקדמים.

צוותים אופטימליים הנם בין 4-12 איש. בקבוצה גדולה יותר קשה לתפקד כצוות באופן אמיתי.
מאפייני צוות:

 • מטרות ותגמול משותפים.
 • יכולת קבלת החלטות.

יצירת צוות אפקטיבי מתאפשרת כאשר יש:
הגדרת-
 1. כוונות וחזון.
 2. תפקידים.
 3. הבטחות- מה יעשו חברי הצוות.
 4. זמן בו צופים התקדמות; מהו הערך שעבורו כדאית השקעת זמן זו.
 5. מדדים לשביעות רצון.
 6. חששות; דברים שיש לקחת בחשבון; פחדים.
 7. הסכמה להתאמה מחודשת של המטרות ושיטות העבודה במידה ויש צורך.
 8. משמעויות של אי עבודה (כדי להבין עד כמה חשובה העבודה בצוות).
 9. דרך לפתרון קונפליקטים.
 10. הסכמה לפעילות משותפת.

כל פעילות של שיתופיות מבוססת בחלקה על הסכם בשפה גלויה
וברורה (explicit) וחלקה האחר, הסכם של הסמוי- המשתמע (implicit) מן ההסכם, לפי הבנת השותפים.
כדי לקיים הסכמים שמוכווני תוצאות ממליץ Levine להבין את העקרונות הבאים:

 1. יסודה של כל עבודה איכותית ומספקת אישית ומקצועית, מקורה בשיתופיות יעילה. ככל שהשיתופיות מבוטאת באופן יותר אלגנטי, כך ייטבו התוצאות.
 2. החברה עובדת ושוכנת בתוך ים של הסכמים.
 3. רוב האנשים מעולם לא למדו מהם מרכיביו של הסכם יעיל.
 4. הסכמים ברורים מעצימים. הם מביעים חזון משותף ודרך המאפשרת להגיע לתוצאות.
 5. הסכמים ברורים משפרים את הסיכוי לשביעות רצון. הם מעמידים את התנאים ליצירת לקוחות מרוצים, עמיתים, ספקים וחברים הנוהגים כמשפחה.
 6. התנסות מאפשרת ליצור בסיס להסכמים טובים יותר.
 7. שיתופיות והסכמים מוכווני תוצאות הנם פשוטים, למרות שאינם תמיד קלים למימוש. הם מחייבים חשיבה בהירה לפני שעוברים לפעולה (עבודת הצוות עצמה) ומחוייבות לעבור דרך נקודות קשות, גם לאחר שמתחילים.
 8. לא משנה עד כמה נתכנן וננסח הסכם טוב- תמיד יהיו נושאים לא מכוסים ותמיד יצופו קונפליקטים ופערים שיש להיערך לפתרונם בזמן אמת.
 9. התמוטטויות אינן סיבה לאזעקה. יש להתייחס אליהן כאל הזדמנות ליצירתיות.
 10. פתרון בעיות מוביל להסכמים חדשים.

מרכיבי הסכם מוכוון תוצאות הנם אותם המרכיבים המתוארים לעיל בעבודת צוות אפקטיבית. להלן דגשים לכל סעיף (בניגוד לחוזים שמטרתם להגן על הלקוח):

 1. כוונות וחזון: תפוקה רצויה.
 2. תפקידים: לקיחת אחריות.
 3. הבטחות: קבלת מחוייבות.
 4. זמן וערך: החזר הגון ובזמן ראוי.
 5. מדדים לשביעות רצון: אל מול היעדים.
 6. התייחסות לחששות: אמפתיה והבנה.
 7. התאמה מחודשת: התמודדות עם שינויים ועם הלא ידוע.
 8. משמעויות: תזכורת להבטחות.
 9. פתרון קונפליקטים: חסרה למסלול.
 10. ההסכמה: אמון, אמון, אמון.

יש להכיר בכך, שלא משנה עד כמה נתכנן את ההסכם, תמיד ייתכנו קונפליקטים. פתרון קונפליקטים הנו חלק מניהול פרוייקט, חלק מניהול צוות וחלק מניהול שיתופיות.
פתרון קונפליקטים כולל מספר שלבים המתייחסים לשלוש רמות על:

         - שיח על העובדות.
         - שיח על התחושות.
         - שיח על העתיד.

תהליך פתרון הקונפליקטים כולל את השלבים הבאים:

   0. התייחסות נכונה לקונפליקט/הסכם כהזדמנות ולא כאל משבר (תנאי מקדים).
   1. סיפור הסיפור- כל אחד בתורו מספר את כל הסיפור מנקודת מבטו ללא התערבות האחרים. האחרים, מקשיבים.
   2.  חזון מוקדם של הפתרון. תוך כדי ההקשבה, על השותפים לנסות ולחשוב על פתרון שמכבד את כל הצדדים המעורבים בדרך.
   3. שחרור. כל אחד משלים את הסיפור. עיקרו של השלב הזה הנו עיסוק ברגשות והאפשרות של כל אחד לתאר את כל הרגשות שבליבו. רק לאחר מכן יתאפשר שחרור מהעבר כדי לחשוב על ההמשך- העתיד.
   4. הגדרה חזון מחודשת של ההסכם. הצעה כללית לכיוון פתרון שיגדיר את אופן ההתנהלות העתידי.
   5. ההסכם בפועל- הגדרת פרטי ההסכם הכולל את כל השלבים כפי שתוארו בפרקים הקודמים (חזון, בעלי תפקידי, הבטחות וכו').
   6. פתרון בפועל ועבודת צוות מחודשת.