המושג 2.0 משתלט לנו על סדר היום. הכל התחיל עם Tim O'reilly שהמציא ביחד עם חברת הכנסים את מושג ה- WEB2.0 אי שם לקראת סוף 2004. המינוח בא לשקף אופטימיות של יציאה מהשבר הגדול בו היה נתון עולם DOT COM מאז התפוצצות הבועה. ואכן, רוח חדשה נשבה ומנשבת באוויר. יצאנו מהמיתון לתקופת צמיחה ופריחה (ונקווה שתמשיך). לקח זמן עד שהמונח תפס, אך בהחלט מ- 2007, מדובר באחד המונחים היותר פופולאריים. אני אישית מקבלת לא מעט הזמנות לתת הרצאות בנושא.
בחציה השני של שנת 2006 התחילו לדבר גם על KM2.0. הקשר ברור: WEB מסתכל על העולם החוץ ארגוני; KM (ניהול ידע)- על העולם הפנים ארגוני. עקרונות ה- WEB2.0 המתודולוגיים תואמים במידה ניכרת את עקרונות ניהול הידע המוכרים: מרכזיות המשתמש המשתף ותורם ידע. אנשי ניהול הידע התקנאו (ובצדק, לטעמי) בהצלחת ה- WEB2.0; ואיך המוני אנשים יוצרים ידע ומשתפים ידע, אפילו ללא בקשה. יש לציין שאנשי ניהול הידע מנסים להגיע למטרה זו שנים, ומשקיעים מאמצים לא מבוטלים בנדון. ההשלכה, על כן, נראתה טבעית.
אולם, בעת האחרונה, אנו עדים להתרחבות התופעה. כמעט כל תחום הקשור במחשבים, מאמץ לעצמו את התוספת הנכספת- 2.0. וכך- גם עולם הבינה העסקית (Business Intelligence). נעים להכיר: BI2.0.
אז מהו BI2.0 ומה ייצא מזה ללקוחות?
ישנן שתי אסכולות שונות להגדרת ה- BI2.0. ישנם הלוקחים את ההגדרה לכיוון של קפיצת מדרגה לעומת הקיים, ללא קישור מהות השינוי ל- WEB2.0. כמו שב- WEB היתה קפיצת מדרגה, כך גם אצלנו. אחרים מסתכלים על אופי השינוי של WEB2.0 לעומת ה- WEB1 ומכאן גוזרים את כיוון ההתקדמות. נסביר אחד לאחד:
גישה ראשונה מתייחסת ל- BI2.0 כקפיצת מדרגה, עיקרה טכנולוגית:
IDC מתייחסים ל- BI2.0 כ- "decision-centric business intelligence". כלומר, בינה עסקית במרכזה קבלת החלטות. ההגדרה כלשונה מעורפלת משהו, שכן זו מטרת הליבה של הבינה העסקית: תמיכה בקבלת החלטות תפעוליות, טקטיות ואסטרטגיות. בין אם ע"י קבלת התרעה על חריגים, ובין אם כחלק מתהליך ניתוח או חיזוי. היכן קפיצת המדרגה? הפרשנים מסבירים: מיקוד ה- BI במעקב אחר אירועים עסקיים; בקירוב ההחלטה לזמן אמת; בשימוש בטכנולוגיית SOA וטכנולוגיות WEB2.0 אחרות. כאן, החידוש כבר מתבהר. לא עוד הסתמכות על מרכז מידע שיתכן ומתעדכן אחת לחודש, אחת לשבוע או אחת ליום, אלא קבלת מידע המייצג מידע יותר עסקי ובאופן יותר זמין. טכנולוגיית ה-BI2.0 תאפשר לעשות זאת כחלק מה- Mainstream.
יש לציין שגם Gartner מתייחסים לחידושים טכנולוגיים קרבים בעולם ה- BI (ממשק ויזואלי אינטראקטיבי; אנליזה בזיכרון; שילוב BI בחיפוש, BI כשירות; ו SOA), אך לא מכנים את החידושים כ- BI2.0.
רשימה נוספת, בהקשר זה שקיימת כהגדרת ה- BI2.0 הנה חידושים בתחומים הבאים:
ניהול ביצועים; תכנון אינטגרטיבי; BI תפעולי ו- BI משולב במערכות (יש קשר כמובן בין הדברים); פורטל BI, סביבת ביצועים ושילוב ב- Office; חיפוש ושיתוף ב- BI; טכניקות ויזואליזציה מתקדמות; כלי תחזית אנליטית מתקדמים; BI כשירות; קוד פתוח ל- BI; שילוב נתונים כלל ארגוני; נתונים לא מובנים; Master Data Management; מוצרי צריכה מעל ה- DW וה- BI; מרכזי מצוינות של BI ואיחוד נתונים.
אכן תואם את ההגדרה: אוסף חידושים, מסוגים שונים ומגוונים. אריזתם יחד- כ- BI2.0.
הגישה השנייה מתייחסת ל- BI2.0 כמיישם עקרונות WEB2.0:
גישה זו מדברת על מרכזיות המשתמש בסביבת ה- BI. החידושים קשורים לפשטות השימוש (ולא חסרות אינטרפרטציות סותרות למשמעות מונח פשוט זה); לגישה רחבה למידע מגוון (גם מחוץ למחסן הנתונים); ליכולת חיפוש באמצעות כלי חיפוש סטנדרטיים; וליכולת שיתוף על גבי הנתונים. BI2.0, לפי אחת הדעות, לא יחליף את ה- BI המסורתי, אלא ישלים אותו. ה- BI המסורתי יישאר כלי מרכזי עבור אנליסטים, ואילו התפיסה החדשה, תאפשר התמודדות גם עם ה"בלתי צפוי", זה שמחוץ לעולם מחסן הנתונים, מחוץ לעולם השאילתות והתחקור הרגילים. לפי דעה אחרת, ה- BI2.0 המאפשר פשטות- נועד למטרה אליה כולם נושאים עיניים- BI להמונים (כל שכבות הארגון).
ניתוח מעניין שביצע Neil Raden (יועץ ואנליסט ידוע בתחום ה- BI) מציג את ההבדלים בין BI מסורתי ל- BI2.0, כאשר הוא מערבב בין שתי הגישות שהוצגו לעיל:
| BI מסורתי |
BI2.0 |
| האכלה בכפית לרוב המשתמשים. סביבות מוכנות. |
כלים פשוטים המאפשרים לאנשים לחפש ולבצע Mash-up עצמאי. |
| כלים יקרים ומתוחכמים. |
לחץ של השוק לדחות את הפונקציונאליות היתרה, ולאפשר טכנולוגיה פשוטה לרבים. |
| מעט יישומי Real time (הזמנות מטוסים; אישור כרטיסי אשראי כדוגמאות עיקריות). |
דרישה למידע טרי, ממקורות רבים יגבירו דרישה ל Real time רב. |
| מחסן נתונים מוסדר ואמת יחידה כבסיס לעבודת האנליסטים. |
שילוב תכנים ממקורות שונות, כתחליף חלקי למחסן הנתונים. במקום אמת יחידה- הקשר (מתי נכון כל דבר) ומידע מורכב (כי אין אמת יחידה). |
| אין תשאול אנליטי של מערכות תפעוליות. |
אין סיבה למניעת התשאול. יתבצע באמצעות SOA. |
| מידע חייב לשבת במחסן סדור כדי שיהיה אפשר לנתחו. |
מגוון מקורות זמניים וקבועים משמשים בערבוביה לעבודתו של האנליסט. |
Raden מתייחס גם לעירוב וביטול והאבחנה בין המשתמשים השונים: לא עוד אנליסט לעומת מנהל לעומת משתמש פשוט. כל אחד הנו קצת מכל דבר.
לא משנה באיזו גישה ננקוט, ברור לכולם שה- BI בתצורתו החדשה הנו רחב יותר והגבולות בינו לבין תחומים שבעבר היו מופרדים, הולך ומטשטש. כמעט כל העוסקים ב- BI2.0 עסוקים תוך שכך בבחינת הגבולות, אם בכלל, בין ה- BI לבין ה- EDM (Enterprise Decision Management); בין ה- BI לבין BPM (שימו לב- הכוונה ל- Business Performance Management ו- Business Process Management); בין BI ל- CPM (Corporate Performance Management); בין BI ל- CEP (Complex Event Management); ובין BI ל- BAM (Business Activity Monitoring). התחושה שלי, הנה שאכן היו הרבה תחומים שונים, שלכל אחד יש את הייחודיות שלו, אך בסוף היום תהיה כנראה קונסולידאציה לתחום משותף. ייקח לכך זמן, כי המומחים בכל תחום עדיין מצהירים על ייחודיות התחום בו עוסקים, אך מתוך קריאה של הדגשים וההבדלים, נראה למשתמש מהצד, שמדובר בדקויות והמשותף רב על המפריד.
לאן פנינו מועדות? נראה לי שלפני שנגיע לפשטות ומרכזיות המשתמש, נצטרך לעבור עוד שלב של שדרוג טכנולוגי, שיציף עוד יכולות ועוד אפשרויות ובכך ירחיק אותנו מהפשטות. ה"מרד" של חזרה לפשטות (דוגמת ממשק ה- Google) בוא יבוא, אך כנראה שרק כשלב שאחרי. כנראה אנחנו צריכים להגיע לקיצוניות, כדי להבין שהגזמנו. נראה שגישת ה"קפיצת מדרגה טכנולוגית" תהיה תחילה, ורק אח"כ נגיע לגישת "המשתמש במרכז". הדרך ל- BI2.0 על פי הגישה השנייה, העוסקת במהות, עוד ארוכה. נעבור עוד כמה מהמורות לפני שנצעד באמת בשביל המוביל לשם. אך אל ייאוש. הרבה סבלנות, וגם לשם נגיע.