כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול (מתוך ההגדה של פסח).
חכם ורשע- קל לנו להבין; תם- ניחא; אך "שאינו יודע לשאול"?
לדעת לשאול הנה תכונה בסיסית בלעדיה קשה לנו ללמוד. ללא הסקרנות, ללא הסתכלות על מה שאין במצב/מוצר, יקשה עלינו כעובדים ואנשים לצאת מתוך הקיים ולשאוף אל העתיד.
אני מבקשת להתמקד בסוגיית השאלה, מנקודת מבטו של המנהל.
הטכניקה של שאילת שאלות יכולה לסייע לנו כמנהלים לכמה מטרות שונות ומגוונות:
ככלי בקרה.
עובדי הידע הנם עצמאיים. אנו לא מעורים בעבודתם ברמה שוטפת ולא תמיד יודעים את תמונת המצב של הפעילויות עליהם הם מופקדים. יתר על כן, כפי שאמרנו, בדרך כלל אנו פחות מבינים מהם, בחלק מהנושאים בהם הם עוסקים ומתמחים. שאילת שאלות יכולה לסייע בשתי רמות:
א) ברמה הרגשית, כדי להבין אכן מה שלומם הם כאנשים ולא רק כעובדים. השאלה הטריוויאלית "מה שלומך" הנה מקבילה לאמירת שלום, ולא באמת שאלה שאנשים רבים נותנים עליה את הדעת. כמנהלים, אנו אחראים לדעת ולעמוד לצידם של עובדינו ביום שמש וביום סגריר, ולכן חשוב לדעת לשאול, להתכוון ולהקשיב.
ב) ברמה המקצועית, כדי להבין איפה עומדות הפעילויות. גם אם אין אנו מבינים לעומק בתחום התוכן, מספר שאלות תמימות יכולות להצביע על מקומות בהם התפיסה אינה סגורה, מקומות בהם יש התחבטות. הקשבה לעובד, ולמקומות בהם הוא עוצר, מתפתל וחוזר ומנסח, יכולים ללמד אותנו על מקום לבעיה, מקום בו כדאי שנקדיש זמן ייעודי להבנה ועזרה. אני זוכרת, לפני כ- 25 שנים, הייתי סטודנטית למתמטיקה. אני זוכרת, אי שם בשנה א', את עצמי יושבת בכיתה של 100 תלמידים ויותר, ומרצה מוכיח לנו משפט במתמטיקה על הלוח שמולו. באיזושהי נקודה , הוא התחבט, עצר כדקה, והמשיך. כאשר סיים למלא את כל הלוח (לא אשכח, שלושה טורים מלאים), הרמתי יד וביקשתי שיסביר את השורה, בה עצר, כחמש דקות מוקדם יותר, ברצף כתיבתו. הוא הסתכל לרגע, אמר סליחה ומחק חצי מהלוח. לא התכוונתי חלילה לרע, אך הבנתי שזה המקום עליו יש לשאול. המסר: אנשים משדרים לנו איפה אנו צריכים לשאול. עלינו מוטלת המשימה רק להקשיב.
ככלי מנחה ומלמד
טכניקת שאילת השאלות ככלי מנחה הנה טכניקה ישנה ומוכרת. היא מרכיב משמעותי בתהליך השיקוף, בו אנו עומדים מהצד, ובוחנים את המצב וההתנהלות, כדי להבין האם ואיך לשפרו.
קיימים שני יתרונות מרכזיים בשימוש בטכניקת שאלות ככלי הנחיה ולימוד:
א) אם אנו כמנהלים שואלים את עובדינו שאלות מנחות, והם אלו שמשיבים עליהם, הרי שהתשובות ניתנו על ידם, ובכך אנו מקטינים את מידת ההתנגדות הצפויה משימוש בטכניקות אחרות. מאד קשה לכולנו לקבל ביקורת מאחרים, ואם השאלות באמת תמימות ולא מיתממות, הרי שלא מדובר בביקורת.
ב) שאילת שאלות מפתחת את החשיבה. אנו בעצם נותנים כלי בידי העובדים שלנו להיות מקצועיים יותר. וזו הרי כל מטרתה של ההנחיה.
ישנן סיטואציות רבות נוספות, בהם אנו כמנהלים נדרשים לשאול: בתכנון האסטרטגי ובכלל בתכנון העתיד (קריטי!), בפעילויות מכירה (הן חיצוניים והן פנים ארגוניים) ובעצם כמעט בכל תהליך שאתו אנו מבצעים.
פעם, כאשר עובדים היו באים אלי בשאלה, הייתי עונה. היום, אני מנסה להתאפק (ולא קל לי) ולחזור בשאלה. מה דעתך? מה החלופות? למה? נכון שזה עולה יותר זמן בטווח המיידי, ונכון שתמיד אני ממהרת ואין לי זמן בטווח המיידי (ויעיד על כך כל מי שמכיר אותי), אך אני מזכירה לעצמי שזה מה שנכון, וגם זה בוודאי עולה פחות, בוודאי בהסתכלות לטווח הרחוק. אז אני מנסה לרסן את עצמי. לפעמים אני מצליחה.
לפני סיום מספר נקודות נוספות למחשבה:
כמה לשאול. עודף שאלות מנדנד.
איך לשאול. לא להתנשא; לא להיתמם; לא שאלות סוגרות מידי (ואפילו רטוריות) ולא שאלות פתוחות מידי (לפעמים מטרת השאלה היא הנחיה- אז יש לוודא שהשאלה אכן מנחה).
וכמובן לזכור, מתי לא מתאים לשאול שאלות. להשאיר לעובדי הידע את המרחב. הם צריכים אותו.
אשמח לשמוע דעתכם.
לגרסא באנגלית