הפרויקט תקוע?! כיצד רותמים את אנשי החברה לאמץ את הפרויקט החדש שלכם
מאת: גור ברסלבי, מנכ"ל דיבייט בע"מ ‏

ב 1943 הגנרלים מונטגומרי ופטון, מבעלות הברית, התחרו ביניהם מי יכבוש ראשון את העיר ‏מסינה בסיציליה. במסעם המטורף מונע האגו איבדו אלפי חיילים שלא לצורך כאשר חשוב להם ‏יותר להביס את הגנרל השני מאשר להתמודד בחכמה מול האויב.‏
כמו פטון ומונטגומרי, גם בתוך החברות שלנו עובדים מציעים רעיונות לפרויקטים מצוינים ‏שיקדמו את החברה, אך שוב ושוב אנו מתפלאים לגלות כי המתנגדים הגדולים ביותר לביצוע ‏הפרויקטים הם החברים שלנו בתוך הארגון האמורים ליהנות מהמיזם יותר מכולם. ישנן סיבות ‏רבות  מדוע תופעה זאת נוצרת (פוליטיקה ארגונית, מעמד ויוקרה אישיים, חשש משינוי וכולי)  ‏
בכתבה זו נעלה בפניכם מספר כלים פשוטים אשר יעזרו לכם לקדם את הרעיונות החדשים ‏בתוך הארגון שלכם.‏


כלי ראשון: המחיר- כאשר רעיון חדש דורש את שיתוף הפעולה של עוד אורגנים בחברה, תמיד ‏ישנו מחיר מבחינתם לפרויקט, המגולם בוויתור שלהם על משאבים כזמן, כוח אדם, או אפילו ‏אנרגיה נפשית. לכן, הכרחי שתזהו מחיר זה כדי לדעת איזה מידת שכנוע ומאמץ עליכם להשקיע ‏כדי לרתום אותם למיזם.‏


כלי שני: שקפו את הקורבן- בשנת 2002 זכה כהנמן בפרס הנובל לכלכלה, בהוכיחו כי 95% ‏מההחלטות שלנו הן רגשיות ולא רציונאליות, כך גם עמיתכם בארגון מונעים בעיקר על ידי הרגש ‏ולכן כאשר אתם מבקשים מהם וויתור בין אם קטן ובין אם גדול על מנת לגייסם לפרויקט, שקפו ‏במילים שלכם את הוויתור אותו עליהם לעשות כדי שיחושו הזדהות וידעו כי לא מקבלים "קורבן ‏זה כמובן מאליו". ‏


כלי שלישי: סימן שאלה ולא סימן קריאה- קל יותר לגייס עמיתים לעבודה כאשר תשאלו בהצעתם ‏ותעזרו בהם להרכיב את הפרויקט, מאשר תגיעו עם דרישות מובנות אשר לעיתים קרובות ‏מתפרשות מבחינה רגשית כפקודות. יותר קל לתת את הסכמתכם בעקבות בקשה מאשר ‏ל"הרכין את הראש" לתביעה.‏


כלי רביעי: מה יוצא לי מזה? – אנו לעיתים קרובות שוכחים להציף בפני חברינו לעבודה מה הן ‏התוצאות והתגמולים שהם אישית או מחלקתם יזכו בעקבות הפרויקט.   גם אם אותה תפוקה ‏היא שולית או עקיפה, אנו יוצאים מנקודת הנחה כי התמורה ברורה לכולם וזה לא המצב. ‏


אל תשכחו, כי בדרך כלל אתם תהיו בקיאים יותר בנושא מאשר אדם חיצוני לו.‏


וכלי חמישי ואחרון לכתבה: מפרויקט שלי לפרויקט שלנו-  האדם העשיר ביותר בארה"ב ‏בתחילת המאה ה 20,  אנדרו קארנגי, ביקש לקנות את חברת קרונות הרכבת המצליחה, פולמן, ‏לאחר שבועות של משא ומתן ללא פריצת דרך נפגש קארנגי עם פולמן שביקשו כ"טובה אישית" ‏כי שמה של החברה יישאר קרונות פולמן גם לאחר רכישתה, באותו יום נחתמה העסקה במחיר ‏נמוך יותר ממה שהוצע לראשונה. כמו פולמן גם אנחנו רוצים בהכרה והערכה אישיים ואם נשכיל ‏להפוך פרויקט שרק אנו עבדנו והזענו עליו מפרויקט שלי לפרויקט שלנו ונרתום את שאר ‏העמיתים לשותפים לתהילה נזכה לתמיכה רחבה פי כמה. ‏

 

וזכרו, על מצבתו של קארנגי ביקש האדם הגדול לכתוב את הכתובת הבאה: ‏
‏"כאן קבור אדם שידע להקיף את עצמו כל חייו באנשים מוכשרים יותר ממנו" ‏

בהצלחה עם הפרויקט החדש. ‏

 

כתבה זו הינה מקטע משיטת הארטה של חברת דיבייט